עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."
ארכיון אוקטובר 2014
היינו
03/10/2014 16:29
Zippers
ישבתי בתחנת האוטובוס, הבוקר היה קריר חיכיתי להסעה, ואז ראיתי אותה, נשענת על הקיר. כן, אותה ילדה שבכיתה א', היינו חברות, שיחקנו יחד, היינו בלתי נפרדות, וככה התמשך בערך עד כיתה ג', שפתאום אחת על השנייה כעסנו, שמנו אחת לשניה רגל. וככה זה המשיך, ריבים והשלמות, אחת בין השנייה, היינו  המשך...
4 תגובות
תזהרי.
06/10/2014 20:16
Zippers
הוא תמיד יהיה שם, בכל כישלון, בכל בור שאת נופלת. הוא יצחק עלייך, ויפיל אותך עוד. בכל משבר, ובכל מעידה. את תראי אותו. והוא יכאיב. הוא יצרוב. והוא יכאב. את לא תוכלי לתאר את הכאב. הוא כל כך יכאב לך. את תשארי לבד בלילות, בוכה לתוך עצמך. את תשארי לבד.  המשך...
6 תגובות
לנשום
09/10/2014 09:24
Zippers
לאן את הולכת? לאן את בורחת? למה את חייבת? לאן את מוכרחת? הרגשות הן כובשים אותך, חכי דקה, תנוחי, את לא חייבת, אז למה שאת עצמך את תכריחי? מטרות ודרכים שבכלל לא בחרת, רגע רגע! תאיטי! את מיהרת! את חולפת על הזמן, לא צריך לנסות לשכוח, סבלנות זה יעבור, לא  המשך...
6 תגובות
אנחנו רק עכברים.
10/10/2014 12:48
Zippers
אולי... אנחנו עכברי מעבדה, ולא יותר. ומישהו שם מלמעלה, עושה עלינו ניסויים. רוצה לראות מתי הרגע בו נוותר, ובינתיים אנחנו רק מחכים ומחכים. הוא משליך את החולי, החולשה והמוות, ואנחנו צריכים לראות זה את זה גוססים. לא מעניין אותו שום דבר, את העובדות הוא מעוות, הוא רק רוצה לראות אותנו  המשך...
2 תגובות
חזרה
16/10/2014 16:19
Zippers
היי:) חזרתי מלונדון, והיה ממש נחמד... נכנסתי להמון חנויות, כן, אפשר להגיד שאני קצת מכורה לקניות... לאוטאקואים שבינינו, הנה מה שקניתי בחנויות האנימה שמצאתי שם: (אם זה בכלל מעניין כאן משהו) לא נכנסתי לכאן הרבה, אז... הנני. נשארו רק ימים ספורים לסוף החופש, ואני ממש לא רוצה לגיע לסופו. אין  המשך...
6 תגובות
!NO
16/10/2014 16:28
Zippers
רגשותיה מצתברים, מחכים להתפרץ, מחפשת היטב איזה תירוץ לתרץ. עיניה עצומות, בשיברון של חושים, והאחרים סביבה, רק מבקשים ומבקשים. התשובה היחידה שיוצאת מפיה היא "כן" את השברים בבטחונה מנסה היא לתקן, תתנגדי ילדה! תעמדי על שלך! הם לוקחים ממך, הם מנצלים אותך. לא ישאר ממך כלום, אם תתני את כל  המשך...
10 תגובות
אז איך בינתיים?
21/10/2014 20:30
Zippers
הי:) בית הספר לא כזה גרוע כמו שזכרתי, כן... יש הרבה מבחנים, אבל משתדלת ללמוד קצת, להכניס את החומר טוב לראש, כך שאוציא 90-80 אבל אני לא 'חורשת' ומוציאה מאה... אני לא הכי מקובלת אבל יש לי הרבה חברים, התחלתי ללכת לצופים! וכיף לי שם. אני יחסית בתקופה מוזרה, לפעמים  המשך...
5 תגובות
וואלה? זה לא מעניין אותי!
25/10/2014 13:05
Zippers
וואלה? באמת? הייתה לך כיתה מושלמת? והיית מקובלת? וכולם אהבו אותך? מרתק. אה, וגם הציעו לך 500 פעמים חברות? וגם מכולם נפרדת אחרי חודש? כן... תמשיכי לדבר. הבאסטוש שלך כתבה לך את הברכה הכי יפה אבר באנסטוש? והלכתן ביחד לסרט? לא לא, זה מעניין תמשיכי. יואו באמת?! שעזבתם את היסודי  המשך...
10 תגובות
שוב ושוב.
26/10/2014 19:08
Zippers
שוב ושוב. אותה פעולה, כמו רובוט, היא פועלת. שוב ושוב, לא נחה, תקומי ילדה! היא רק עומלת. רגע ילדה, אם תפשלי, קריירת הריקוד, תלך לפח, עוד צעד ועוד צעד לא לנוח, גב זקוף, להתישר הוא מוכרח. ילדה ילדה! לפי הקצב, פנייך נפולות, תחייכי. ילדונת קטנה, שום טיפת עצב, לא תופיע  המשך...
6 תגובות
שיעורי בית. סבל המוני.
28/10/2014 19:52
Zippers
למה יש דבר כזה שנקרה שיעורים? לתרגל חומר בבית? להפעיל לחץ? כן? ערימות על גבי ערימות? מבחנים ועוד עבודות? אני דוחה התאמנות למבחן הרגע, בשביל לכתוב כאן. אבל זה לא משנה, במילא אין לי כוח להתאמן. אז זאת המטרה של המורים? להעמיס להעמיס ולהעמיס? הם לא זוכרים כמה זה קשה?  המשך...
4 תגובות
כשהוא עזב
29/10/2014 20:54
Zippers
שהוא עזב, רציתי לבעוט. כשהוא עזב, רציתי לצרח. כשהו עזב, ניסו לנחם. אך איך אוכל לשמח? כשהוא עזב, רציתי לצעוק. כשהו עזב, רציתי לשקוע. כשהו עזב, רציתי להעלם. להיבלע ולא לבלוע. כשהוא עזב, הייתי בשוק. כשהוא עזב, לא האמנתי. אך חייתי עם זה ואתם רואים, כי אני כאן כותבת, כך  המשך...
4 תגובות
העיקר שתעשי
29/10/2014 21:32
Zippers
תתקבלי ותעמלי, תעבדי ותצלחי, תחשבי ותעבדי, תהיי או לא תהיי, תקבלי ותביני, תפתחי ותסגרי, תעמדי ותשכבי, תמראי ונחתי, תשנאי, אך לא בחשבון-תאהבי, תתני ותיקחי, תרוצי ותלכי, קומי והתכופפי, תלמדי ותלמדי טוב, תנתקי את עצמך מהרב, תנגני ותציירי, תרקדי ותשחקי, תשקיעי ותופיעי, תבלטי ותבלעי, תחרשי ותתחנני, תתהפכי ותהפכי, הכל רק תהיי,  המשך...
2 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.