*אזהרה, אתם קוראים חפירה ארכאולוגית ודרמטית במיוחד של ילדה במחזור קשה, אז שתדעו למה אתם מכניסים את עצמכם מלכתחילה*
מפלצות הצומי, הם נמצאים בכל מקום. זה כמו אפוקליפסת זומבים של ה-2016.
מספיק שתסתכל כמה שניות בסביבה ובהבזק מצמוץ תבחין בהם.
זה יכול להתבטא בבגדים שלהם, בצורת הדיבור שלהם או בהתנהגות שהם מפגינים,
אבל המאפיין העיקרי - הם תמיד ינסו להיות במרכז.
לרוב בני הנוער יש את הצורך הזה להיות במרכז הסביבה, להצחיק את החברה', להיות תמיד מוקף ואהוב.
זה ממכר, אני יודעת, להיות במרכז תשומת הלב כשכולם מסתכלים עליך מתעניינים או קרועים מצחוק, כשיש זיק בעיניים שלהם. העובדה שמודעים לקיום שלך.
אבל מפלצות הצומי,
הן חיות מזה. זה המים, המזון, האוויר. מזה הם מתקיימים. לזה הם קיימים.
הם יצעקו, הם ישתוללו, הם ידרכו על אחרים, הם ישקרו, הם יעשו הכל בשביל להשיג את תשומת הלב.
גם דברים נוראיים.
הם יתמכרו כל כך להרגשה של להיות במרכז, עד שיחשבו שהם המרכז.
אני מכירה הרבה מפלצות צומי.
חלקם אני לא סובלת, עם חלק עוד אפשר להסתדר,
אבל יש אחת,
רק אחת,
שהיא קצת החברה הכי טובה שלי.
לפחות חשבתי ככה עד לא מזמן.
אני פוחדת שבדרגה היא הופכת להיות מפלצת צומי.
כשאני מדברת איתה, הקול הנמוך והנעים שלה הופך בהדרגה לצפצפני וצורם, וזה נורא יותר מכל מוזיקה מזרחית שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
ההתנהגות, הביטויים, התנועות, הבדיחות (שהיא לפעמים גונבת ממני, דרך אגב, לא רוצה להתחשבן) כאילו היא רק רוצה שכולם יבחינו רק בה.
כשאני מנסה לדבר איתה, היא יכולה פתאום לראות את אחת הזונות של ח'6 ולברוח לי.
יש לה את כל הסימפטומים של ההתמכרות, ואני לא יודעת איך להתייחס אליה, כמו חברה הכי טובה, או כמו מפלצת?
אם אני אנתק קשר, צפויה לי התמוטטות חברתית, היא בקשר עם הילדים הכי מגניבים בכיתה. אני לא רוצה להיות החברה הסמרטוטה הנגררת שלה, אבל אני מרגישה ככה לפעמים. וזה מבאס.
אני באמת לא רוצה לנתק קשר, אני באמת מאמינה שהאופי הקודם שלה עדיין שם, רק מלווה בהתנהגות מוחצנת וצעקנית.
אז בבקשה תחזרי לעצמך, כי אני צריכה אותך, בהמון אהבה, החברה הכי טובה שלך
****************************************************************************************
טוב, זה דיי ישן, וכמו כל נערה מתבגרת ממוצעת, החיים שלי משתנים כל דקה,
אז רק רציתי שתדעו, הכל הסתדר. אני לא סמרטוט, והיא חזרה לעצמה, אבל ליתר ביטחון רציתי לפרסם את הפוסט שכתבתי לפני כשלושה שבועות בפתקיות בפלאפון שהייתי עצבנית רצח ובמחזור בדרגה קשה +++ בשביל שאם היא תחזור להיות רודפת צומי נואשת, תתנו לי עצות :)
תודה, ואוהבת,
<נעמה>
*אזהרה, אתם קוראים חפירה ארכאולוגית ודרמטית במיוחד של ילדה במחזור קשה, אז שתדעו למה אתם מכניסים את עצמכם מלכתחילה*
מפלצות הצומי, הם נמצאים בכל מקום. זה כמו אפוקליפסת זומבים של ה-2016.
מספיק שתסתכל כמה שניות בסביבה ובהבזק מצמוץ תבחין בהם.
זה יכול להתבטא בבגדים שלהם, בצורת הדיבור שלהם או בהתנהגות שהם מפגינים,
אבל המאפיין העיקרי - הם תמיד ינסו להיות במרכז.
לרוב בני הנוער יש את הצורך הזה להיות במרכז הסביבה, להצחיק את החברה', להיות תמיד מוקף ואהוב.
זה ממכר, אני יודעת, להיות במרכז תשומת הלב כשכולם מסתכלים עליך מתעניינים או קרועים מצחוק, כשיש זיק בעיניים שלהם. העובדה שמודעים לקיום שלך.
אבל מפלצות הצומי,
הן חיות מזה. זה המים, המזון, האוויר. מזה הם מתקיימים. לזה הם קיימים.
הם יצעקו, הם ישתוללו, הם ידרכו על אחרים, הם ישקרו, הם יעשו הכל בשביל להשיג את תשומת הלב.
גם דברים נוראיים.
הם יתמכרו כל כך להרגשה של להיות במרכז, עד שיחשבו שהם המרכז.
אני מכירה הרבה מפלצות צומי.
חלקם אני לא סובלת, עם חלק עוד אפשר להסתדר,
אבל יש אחת,
רק אחת,
שהיא קצת החברה הכי טובה שלי.
לפחות חשבתי ככה עד לא מזמן.
אני פוחדת שבדרגה היא הופכת להיות מפלצת צומי.
כשאני מדברת איתה, הקול הנמוך והנעים שלה הופך בהדרגה לצפצפני וצורם, וזה נורא יותר מכל מוזיקה מזרחית שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
ההתנהגות, הביטויים, התנועות, הבדיחות (שהיא לפעמים גונבת ממני, דרך אגב, לא רוצה להתחשבן) כאילו היא רק רוצה שכולם יבחינו רק בה.
כשאני מנסה לדבר איתה, היא יכולה פתאום לראות את אחת הזונות של ח'6 ולברוח לי.
יש לה את כל הסימפטומים של ההתמכרות, ואני לא יודעת איך להתייחס אליה, כמו חברה הכי טובה, או כמו מפלצת?
אם אני אנתק קשר, צפויה לי התמוטטות חברתית, היא בקשר עם הילדים הכי מגניבים בכיתה. אני לא רוצה להיות החברה הסמרטוטה הנגררת שלה, אבל אני מרגישה ככה לפעמים. וזה מבאס.
אני באמת לא רוצה לנתק קשר, אני באמת מאמינה שהאופי הקודם שלה עדיין שם, רק מלווה בהתנהגות מוחצנת וצעקנית.
אז בבקשה תחזרי לעצמך, כי אני צריכה אותך, בהמון אהבה, החברה הכי טובה שלך
****************************************************************************************
טוב, זה דיי ישן, וכמו כל נערה מתבגרת ממוצעת, החיים שלי משתנים כל דקה,
אז רק רציתי שתדעו, הכל הסתדר. אני לא סמרטוט, והיא חזרה לעצמה, אבל ליתר ביטחון רציתי לפרסם את הפוסט שכתבתי לפני כשלושה שבועות בפתקיות בפלאפון שהייתי עצבנית רצח ובמחזור בדרגה קשה +++ בשביל שאם היא תחזור להיות רודפת צומי נואשת, תתנו לי עצות :)
תודה, ואוהבת,
<נעמה>