היא חלק כאן וחלק שם, ראשה עוד לא נוכח.
דף ועט מולה, אין לה מוסג מה לכתוב,
על השקיעה היפה, או אולי חבר קרוב.
המורה המפחידה מפצירה בקולה הצורם:
"עוד דקה וחצי נשארה, מה קורה לכם?!"
מסתכלת על החלון, מנסה להעלם,
מוותרת על עצמה כולה, וליבה נותר שלם.
חברותיה לצידה, אך סתם הן מדברות,
אל פרטים לא חשובים, בנים ובעיות.
עלה נופל ועוד אחד, איך הזמן עבר,
השעון עוד מתקתק השיעור עוד לא נגמר,
קרני השמש החמות אשר מבעד לחלון,
מתחילות להעלם, הנה הגשם הראשון.
חרמים ומריבות, מקובלים וגם פחות,
הפסקות וצלצולים, מסיבות משעממות.
ראשה נותר כואב, מאיים ליפול על השולחן,
עינייה דומעות מעייפות, כילו את כל כוחן.
עוד ילד מפריע באמצע השיעור,
ולחברתה איחר האוטובוס, חטפה איחור.
חייבת היא לישון להניח את ראשה,
המורה היא מאיימת, אין מצב שהיא מרשה.
השמים מכהים, והגשם הוא שוטף,
שכחה היא שיעורים, עוד מורה נותר זועף.
חברות הן כועסות, מפעילות לחץ חברתי,
"אם תשארי עם המגעילה הזאת, תאבדי אותי"
ילדים מקללים, "אמשך פרוצה"
מביטה היא עליהם, להיעלם רוצה.
עוד שיעורים ושיעורים, משימות ומבחנים.
"רוצים כולם להיפגש! אז איפה אוכלים?"
העט נותר הוא בידה, אוחזת בו עקום.
עוצמת את עיניה, כמעט נרדמת משיעמום.
לא קרה לי ולא קורה לי.
אני פשוט חוששת שזה יקרה.
זה אחר.
זה שונה.
זה חטיבה.
<נעמה>
היא חלק כאן וחלק שם, ראשה עוד לא נוכח.
דף ועט מולה, אין לה מוסג מה לכתוב,
על השקיעה היפה, או אולי חבר קרוב.
המורה המפחידה מפצירה בקולה הצורם:
"עוד דקה וחצי נשארה, מה קורה לכם?!"
מסתכלת על החלון, מנסה להעלם,
מוותרת על עצמה כולה, וליבה נותר שלם.
חברותיה לצידה, אך סתם הן מדברות,
אל פרטים לא חשובים, בנים ובעיות.
עלה נופל ועוד אחד, איך הזמן עבר,
השעון עוד מתקתק השיעור עוד לא נגמר,
קרני השמש החמות אשר מבעד לחלון,
מתחילות להעלם, הנה הגשם הראשון.
חרמים ומריבות, מקובלים וגם פחות,
הפסקות וצלצולים, מסיבות משעממות.
ראשה נותר כואב, מאיים ליפול על השולחן,
עינייה דומעות מעייפות, כילו את כל כוחן.
עוד ילד מפריע באמצע השיעור,
ולחברתה איחר האוטובוס, חטפה איחור.
חייבת היא לישון להניח את ראשה,
המורה היא מאיימת, אין מצב שהיא מרשה.
השמים מכהים, והגשם הוא שוטף,
שכחה היא שיעורים, עוד מורה נותר זועף.
חברות הן כועסות, מפעילות לחץ חברתי,
"אם תשארי עם המגעילה הזאת, תאבדי אותי"
ילדים מקללים, "אמשך פרוצה"
מביטה היא עליהם, להיעלם רוצה.
עוד שיעורים ושיעורים, משימות ומבחנים.
"רוצים כולם להיפגש! אז איפה אוכלים?"
העט נותר הוא בידה, אוחזת בו עקום.
עוצמת את עיניה, כמעט נרדמת משיעמום.
לא קרה לי ולא קורה לי.
אני פשוט חוששת שזה יקרה.
זה אחר.
זה שונה.
זה חטיבה.
<נעמה>