באמצע הלילה.
איך הגעתי לכאן?
אני צורחת שיעזרו לי אבל אף אחד לעזור לא מוכן.
ואז, אני רואה אותו.
ברגע שהלילה צבוע כולו בשחור.
כשלא רואים אם אתה מסתכל מלפנים ולאחור.
אני רואה אותו.
כשכל פנסי הלילה כבים.
כשהעטלפים אל העצים שבים.
אני רואה אותו.
הוא זה שגורם לכל הסבל בעולם.
ובלעדיו העולם היה כולו מושלם.
ובגללו המציאות קרה קקרח.
ובגללו אני מנסה לפלס בה פתח.
ובגללו העולם הוא לא עוגן.
ובגללו הגורל מכה בי ככוגן.
הוא שליח האפלה, בן מוות.
לא ייתכן שאני בו מתאהבת!
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
עיניו הסגולות מחפשות אחרי.
אני בודקת כל רגע אם הוא לפני.
נזכרת בסימטה החשוכה, אהבה ממבט ראשון.
אך גם בגללו יש לי סיוטים אני לא מסוגלת לישון.
הוא רודף אחרי, ואני ממנו בורחת.
הלוואי והייתי את הכל שוכחת.
אך אותו אני כל הזמן זוכרת.
הוא רודף אחרי, למרות שאני אליו לא חוזרת.
הוא מחבק אותי אליו חיבוק אוהב.
כל שריר מהבריחה שלי ממנו לי כואב.
אני טובעת מהופנטת את תוך עיניו הסגולות.
זה הכל אך ורק אשליות.
לא ייתכן שבי הוא מתאהב.
ולא ייתכן שממנו ליבי דואב.
אבל הוא רע ואכזרי, ואין בו טיפת רחמים.
ואני שונאת אותו על כך שמצא בליבי מקום חמים.
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
הוא הפך אותי לכמוהו ואז עזב.
אהבת שווא, אהבת כזב.
ואני אנקום בו על זה שעכשיו, יש לי עיניים סגולות.
ועל זה שאני מהלכת בצללים ובלילות.
אני בת המוות, שליחה של האפלה.
ליבי קשה כאבן ואני רק אומללה.
אני גורמת לאחרים סבל ואכזבה.
אבל אני הכי נהנת כשאני שוברת אהבה.
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
אז מי אתה?!
נעמה
באמצע הלילה.
איך הגעתי לכאן?
אני צורחת שיעזרו לי אבל אף אחד לעזור לא מוכן.
ואז, אני רואה אותו.
ברגע שהלילה צבוע כולו בשחור.
כשלא רואים אם אתה מסתכל מלפנים ולאחור.
אני רואה אותו.
כשכל פנסי הלילה כבים.
כשהעטלפים אל העצים שבים.
אני רואה אותו.
הוא זה שגורם לכל הסבל בעולם.
ובלעדיו העולם היה כולו מושלם.
ובגללו המציאות קרה קקרח.
ובגללו אני מנסה לפלס בה פתח.
ובגללו העולם הוא לא עוגן.
ובגללו הגורל מכה בי ככוגן.
הוא שליח האפלה, בן מוות.
לא ייתכן שאני בו מתאהבת!
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
עיניו הסגולות מחפשות אחרי.
אני בודקת כל רגע אם הוא לפני.
נזכרת בסימטה החשוכה, אהבה ממבט ראשון.
אך גם בגללו יש לי סיוטים אני לא מסוגלת לישון.
הוא רודף אחרי, ואני ממנו בורחת.
הלוואי והייתי את הכל שוכחת.
אך אותו אני כל הזמן זוכרת.
הוא רודף אחרי, למרות שאני אליו לא חוזרת.
הוא מחבק אותי אליו חיבוק אוהב.
כל שריר מהבריחה שלי ממנו לי כואב.
אני טובעת מהופנטת את תוך עיניו הסגולות.
זה הכל אך ורק אשליות.
לא ייתכן שבי הוא מתאהב.
ולא ייתכן שממנו ליבי דואב.
אבל הוא רע ואכזרי, ואין בו טיפת רחמים.
ואני שונאת אותו על כך שמצא בליבי מקום חמים.
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
הוא הפך אותי לכמוהו ואז עזב.
אהבת שווא, אהבת כזב.
ואני אנקום בו על זה שעכשיו, יש לי עיניים סגולות.
ועל זה שאני מהלכת בצללים ובלילות.
אני בת המוות, שליחה של האפלה.
ליבי קשה כאבן ואני רק אומללה.
אני גורמת לאחרים סבל ואכזבה.
אבל אני הכי נהנת כשאני שוברת אהבה.
כשגלימתו השחורה נפרסת ברחובות.
אהבות נשברות ותקוות מתעופפות.
השמיים הכחולים כהים הופכים להיות שחורים.
והכוכבים הם, אפורים.
כשאני הולכת קדימה אני רואה שחור.
כשאני מסתכלת לאחור אני רואה שחור.
כשאני מתעוררת אני רואה שחור.
אך כשאני רואה אותו, אני מתקשה לנשום.
ועיני מביטות בעיניו הסגולות.
אז מי אתה?!
נעמה