|
|
אודות
היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
|
אז מי זאת נעמה? 
היי, אני נעמה. למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות. אני פשוט אוהבת לכתוב. זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה. זה לא החיים, זה לא אני, זה רק חלק קטן. טוב, אז קצת עלי? נעמה, 14+, מכורה לשוקולד, אוהבת לצייר, להתנחל מול המחשב, להיות עם חברים, לצחוק עם חברים, אוהבת לצחוק בכללי, אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי, אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב) תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות. וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :) אזז... נעים להכיר 3> |
אז מי זאת באמת שי? 
"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת." אני שי. קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי. כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת... כן, זאת אני. Welcome. We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours, We fall in mutal weirdness and call it love." |
|
|
בזבוז זמן | | הרהורים משיעור ספרות זה רק אני או ששיעורים שמערבים דעה הם בזבוז זמן משווע?
הרי זה הכל הצגה. הדעה לא באמת משנה למורה יותר מדי. אני עכשיו יושבת בשיעור ספרות, אבל זה לא שבאמת לומדים. המורה טוענת שהיא מחפשת דעות ורעיונות, ונענית בסך הכל לתשובות ה"נכונות".
כי תמיד יש תשובות נכונות, או לפחות נכונות יותר. בסופו של דבר על כל השאלות שהמורה שואלת עכשיו כבר ענו, ובין אם זה היא שמחפשת את אותן התשובות שוב או זה משרד החינוך שפשוט רוצה לגדל תוכים ולא בני אדם, זה מה שיש. אף אחד לא יכול לתת מבחן על דעה- לפחות לא מבחן עם ציון. ובסופו של דבר, זה מה שבאמת מעניין אותנו. בין אם אנחנו רוצים או לא; מגיל קטן אנחנו יודעים שציונים זה חשוב- רק שאנחנו לא באמת בטוחים למה- שמספר על דף מעיד על אינטליגנציה- למרות שאין שום דרך הגיונית שבה דבר כזה נכון- או בכלל אפשרי- וכשסוף כל סוף מישהו מעז לומר שאולי יש משהו לא בסדר עם המערכת, אומרים "אבל יש שיעורים כמו ספרות, תביע שם דעה!". לא באמת עוצרים לשאול אם התוצאה שונה מכל שאר השיעורים.
מספר על דף, תעודת הצטיינות אם ממש הרשמת, ובהצלחה בשנה הבאה.
כך או כך זה שיעור ש-לפי דעתי- הוא מיותר, אבל כל משחק העמדת הפנים מתחיל לחזור על עצמו.
נשארו עוד עשרים דקות. אאלץ להמשיך לבזבז את הזמן שלי כאן.
-שי |
|
|
|
|
 | הדעה לא חשובה למורה כמו שהיא חשובה לך. את צריכה לנבנות לך דעה מסויימת על כל דבר, מהדברים הפחות חשובים ועד הדברים המהותיים. הדעות שלך הן מי שאת. ככול שתהיי דעתנית יותר את תביני יותר לאן פנייך מועדות והכל יהפוך למעניין יותר. שיעורי ספרות זה מקום טוב להתחיל בו, יש עוד מקום - עיתונים (בעיקר עיתוני דעה פוליטית - פובוליציסטיים). לבניית דעה יש סדר - קודם מקשיבים לכלל הדעות, בינים טוב טוב כל אחת מהן ואז את בוחרת את הדעת שלך. אגב - שיעורי ספרות היו האהובים עליי ביותר בהצלחה :) |
| | כל ניסיון לגרום לאנשים לחשוב ולא רק לענות על שאלות של כן וולא הוא טוב , כך אני מרגיש. כן לא כולם מצליחים לומר משהו מעניין אבל הניסיון חשוב. |
|
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
לפגוע 
הם לא מבינים. לא מבינים שהם פוגעים. והם ממשיכים כאילו כלום. ואולי הם מבינים? אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון? אולי הם סתם נהנים להשפיל? חצים ועוד חצים. קללות ועוד מילים. אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת? |
תן חיוך 
אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב. ולאנשים שעשו מעשה טוב. לנער צעיר. או לאישה מבוגרת. אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת. אני פשוט מחייכת לכולם, כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם. לעשיר, לעני, לדתי או חילוני, מחייכת חיוך גם במראה לעצמי. לאיש עצוב או שמח. לאישה בהיריון או סתם איש קירח. אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם. זה לא בתשלום זה פשוט בחינם. אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת. רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת. וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון. זה נותן הרגשה של שביעות רצון. |
כוכב בשמיים 
אני מאמינה, כשמישהו חשוב מת, הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים. כי גם כשיהיה קשה וחשוך, הוא יאיר את הליל. וגם כשאתם חושבים שהוא עזב, הוא תמיד יהיה מעליכם, ויצפה בכם, במבט מלמלה. |
אלפי כוכבים 
אלפי כוכבים, מאירים בשמיים, באורם הקלוש, מנסים לנחם. אלפי כוכבים, מפוזרים בשמיים, אבודים הם כולם, יחד אתכם. |
תצחק אז נכשלת במבחן? זו הזדמנות להתמודד עם כישלון. אז מישהו עקף אותך? יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה. אז חברה שלך בגדה בך? היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה. אז היה לך יום רע? יהיו ימים טובים יותר. אז אתה טעית? להבא אתה יודע את התשובה. אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה. אבל זה לא חשוב. עוד שנה, אתה תזכור את זה? לא. האם זה באמת כזה חשוב? וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות? ולכן, ידידי, תישען אחורה, תעצום עיניים, ותצחק. |
דבש 
"דבש, הכל דבש, כל יום אני משקרת אותי מחדש. דבש, הכל דבש, כל היום אני מתאהבת, שונאת אותך, מחדש..." (מתוך השיר "דבש, הכל דבש") אולי ככה העולם באמת היה דבש. ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש. דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה. וכאלה החיים... מרירות מתוקה. |
|
|
;){kind=link}