עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

מפלצות הצומי

05/06/2016 21:06
Zippers
*אזהרה, אתם קוראים חפירה ארכאולוגית ודרמטית במיוחד של ילדה במחזור קשה, אז שתדעו למה אתם מכניסים את עצמכם מלכתחילה*
מפלצות הצומי, הם נמצאים בכל מקום. זה כמו אפוקליפסת זומבים של ה-2016.
מספיק שתסתכל כמה שניות בסביבה ובהבזק מצמוץ תבחין בהם.
זה יכול להתבטא בבגדים שלהם, בצורת הדיבור שלהם או בהתנהגות שהם מפגינים,
אבל המאפיין העיקרי - הם תמיד ינסו להיות במרכז.
לרוב בני הנוער יש את הצורך הזה להיות במרכז הסביבה, להצחיק את החברה', להיות תמיד מוקף ואהוב.
זה ממכר, אני יודעת, להיות במרכז תשומת הלב כשכולם מסתכלים עליך מתעניינים או קרועים מצחוק, כשיש זיק בעיניים שלהם. העובדה שמודעים לקיום שלך. 
אבל מפלצות הצומי,
הן חיות מזה. זה המים, המזון, האוויר. מזה הם מתקיימים. לזה הם קיימים.
הם יצעקו, הם ישתוללו, הם ידרכו על אחרים, הם ישקרו, הם יעשו הכל בשביל להשיג את תשומת הלב.
גם דברים נוראיים. 
הם יתמכרו כל כך להרגשה של להיות במרכז, עד שיחשבו שהם המרכז.
אני מכירה הרבה מפלצות צומי. 
חלקם אני לא סובלת, עם חלק עוד אפשר להסתדר,
אבל יש אחת,
רק אחת,
שהיא קצת החברה הכי טובה שלי.
לפחות חשבתי ככה עד לא מזמן.
אני פוחדת שבדרגה היא הופכת להיות מפלצת צומי.
כשאני מדברת איתה, הקול הנמוך והנעים שלה הופך בהדרגה לצפצפני וצורם, וזה נורא יותר מכל מוזיקה מזרחית שאתם יכולים לתאר לעצמכם.
ההתנהגות, הביטויים, התנועות, הבדיחות (שהיא לפעמים גונבת ממני, דרך אגב, לא רוצה להתחשבן) כאילו היא רק רוצה שכולם יבחינו רק בה. 
כשאני מנסה לדבר איתה, היא יכולה פתאום לראות את אחת הזונות של ח'6 ולברוח לי. 
יש לה את כל הסימפטומים של ההתמכרות, ואני לא יודעת איך להתייחס אליה, כמו חברה הכי טובה, או כמו מפלצת?
אם אני אנתק קשר, צפויה לי התמוטטות חברתית, היא בקשר עם הילדים הכי מגניבים בכיתה. אני לא רוצה להיות החברה הסמרטוטה הנגררת שלה, אבל אני מרגישה ככה לפעמים. וזה מבאס.
אני באמת לא רוצה לנתק קשר, אני באמת מאמינה שהאופי הקודם שלה עדיין שם, רק מלווה בהתנהגות מוחצנת וצעקנית.
אז בבקשה תחזרי לעצמך, כי אני צריכה אותך, בהמון אהבה, החברה הכי טובה שלך
****************************************************************************************
טוב, זה דיי ישן, וכמו כל נערה מתבגרת ממוצעת, החיים שלי משתנים כל דקה,
אז רק רציתי שתדעו, הכל הסתדר. אני לא סמרטוט, והיא חזרה לעצמה, אבל ליתר ביטחון רציתי לפרסם את הפוסט שכתבתי לפני כשלושה שבועות בפתקיות בפלאפון שהייתי עצבנית רצח ובמחזור בדרגה קשה +++ בשביל שאם היא תחזור להיות רודפת צומי נואשת, תתנו לי עצות :)
תודה, ואוהבת,
<נעמה>
cosmicBFFשאריות של החיים
cosmicBFF
06/06/2016 12:06
גם אני מכירה מפלצות צומי! וההתנהגות שלהם נורא מפריע לי לפעמים.
אני שמחה שהיא חזרה לעצמה :)
cosmicBFF
06/06/2016 12:06
לפעמים גם למישהו שלא ידוע בתור מפלצת צומי מתפלק אחד הסמפטומים של אותו סוג "מפלצתיות" וזה נורא עצוב לצפות בזה מהצד.
(K)
Zippers
07/06/2016 14:18
חחח מפלצות צומי זה מבאס, זה קשה להתמודד איתם ><
תודה רבהרבה על העצות!
שמחה שחזרתן לבלוגר! 3>>>
שאריות של החיים
07/06/2016 21:46
גיל ההתבגרות.
זה יעבור מתישהו, תנסי להישאר חזקה עד אז
או שאת יכולה להסביר לה ולדבר איתה
סכל מקרה סומכת עליך שתעשי מה שנכון לך
בהצלחה!
Zippers
13/06/2016 17:13
כןן אני תקועה עמוק בתוך גיל ההתבגרות XD
אני חושבת שזה הסתדר, אבל זה יקרה שוב אגיד לה,
מודה לך המון על העזרה 3>
התגעגעתי :)
נעם
16/06/2016 18:36
זוכרת אותך כיותר נחמדה.
יפה שהעדפת להתעלם מהתגובה שלי בפוסט הקודם.

כבר עדיף לא להגיב לך בפעם הבאה.
Zippers
16/06/2016 21:56
היי נעם, אנחנו שתי בנות בבלוג, הילדה האחרת שכתבת לה את התגובה זאת שי,
ואני בטוחה שאם היא לא ענתה לך יש סיבה טובה.
את לא יודעת אולי, אבל עוברת עליה תקופה לא פשוטה, ואני לא יודעת אם בכלל מותר לי לספר כאן, וגם אם מותר לי אני גם לא ארצה במיוחד לשתף בזה אותך.
ואני יודעת שהשקעת בתגובה, ואמסור לה שכתבת לה תגובה מרגשת מושקעת.
יחד עם זאת, יש דרך להגיד דברים את יודעת, ואם היא לא הגיבה לך לערוץ ביוטיוב שאת רוצה, לא אומר שהיא התעלמה, אבל ברור שלאנשים כמוך קל יותר לשפוט דרך המסך.

אולי אל תגיבי באמת, באמת עדיף, סתם חירבנת את העסק והרסת לי את היום.
Zippers
16/06/2016 22:42
אני מודה שחבל לי שאני יכולה להגיד את אותו הדבר.
אני לא הגבתי לך כי לא היה לי במה להגיב-איני יכולה בכלל להגיב לך בערוץ יוטיוב, שהרי שמי מופיע. הבלוג הזה הינו אנונימי ויישאר כך. יש עוד סיבות לגבי היעדרות תגובתי, אבל כזכור לי אני תחת שום חובה להגיב לך חזרה, או לתת לך סיבות לאיחורי.
הבלוג הזה לא מתבסס בתגובות, לא בהערצה משום צד ובטח שלא בפגיעה. הוא מתבסס על כתיבה, וכתיבה טובה אם יורשה לי לומר.נראה כי הסכמת איתי,הרי את זאת שהגבת עם תגובה כה מושקעת בפוסט הקודם שלי.תסלחי לי, אם כך, שאני לא לוקחת את זה ברצינות יתרה (לא שאני מבקשת את סליחתך בכל מצב).
זוהי התגובה השלילית הראשונה שחוויתי בכל שנותיי בבלוג הזה, ואיני מאמינה שזו תהיה האחרונה, בטח שלא כשיש אנשים כמוך כאן. אבל תודה לך, נעם. את נתת לי עכשיו מאין שוט של אגו-כי לבסוף אכפת לך מספיק בשביל להגיב וזה מתנה יותר גדולה משהייתי יכולה לבקש.
אני לא מצפה לתגובה חזרה ואני לא רוצה אחת, ואני לא יודעת אם קראת בכלל. אבל אם כן, תדעי:יש הרבה סוגי אומץ. להתחבא מאחורי כיסויו של מסך ולזרוק העלבות לא באה תחת אף אחד מהסוגים הללו.
מודה לך מראש על הקריאה, שי
נעם
17/06/2016 09:21
את חיה בסרט.
מי קילל אותך?
בנית לעצמך תסריט שלם של שטויות, אז כולה ביקשתי ממך משהו כעזרה.
אם קודם לכן חשבתי שאת נחמדה? היום אני מבינה שאת פשוט מוזרה והזויה חחחח
אז אמרו לך ש"זוכרת אותך כיותר נחמדה".
אם הרסתי לך את היום תלמדי. עדיף להגיב לכל אדם, באשר הוא אדם, שמטריח את עצמו להכנס לבלוג שלך.
בלוגים זה עסק הולך ונעלם, היחידים שמגיבים לך כאן אלה ה"קבועים" ואנשים שאת מגיבה גם להם כל הזמן.
נדיר שמישהו מגיע מבחוץ, אז תעריכי ואל תאשימי "תקופה קשה" שאת חווה, כולנו חווים אותה.
התקופה הקשה שאחרים חווים כאן פחות חשובה מהתקופה הקשה שאת חווה? אולי את חווה אותה בגלל שההתנהגות שלך לא במקום?

את אגואיסטית, שי? תכל'ס אני שואלת. לא שתעני שכן. אבל תשאלי פעם אנשים מבחוץ מה הם חושבים עלייך. מומלץ מאד.

ולגבי כתיבה טובה. נהדר, אבל תמיד יש יותר מוצלחים.
מי שקובע אם הכתיבה שלך טובה אלה מי שטורחים להכנס לכאן, מבחוץ כמובן, ללא היכרות מוקדמת איתך.

לבסוף, את תדעי גם לקבל ביקורת, כמו שאני קיבלתי את שלך.
סופ"ש נעים לכולכם ;)
Zippers
17/06/2016 09:54
אני יודעת לקבל ביקורת כשהיא ביקורת. תגובות כאלה הן לא.
מוזרה והזויה, אני חושבת שאמרת? מחמאות יותר גדולות לא יכלתי לקבל. אני מחשיבה את עצמי כאחת.
אף אחד לא קילל אותי ולא זכור לי שהאשמתי מישהו בכך. אני די בטוחה שאת מערבבת בין שתינו, כי 'הרס לי את היום' הייתה בתגובה אחרת של נעמה ואני די בטוחה שאת מגיבה לשי.
אני לא חייבת לקחת ממך עצות על איך לנהל את הבלוג שלי. לא הגבתי לך. לא ביג דיל. אם כל כך היה אכפת לך, או באמת הערכת את הבלוג הזה קודם, היית שואלת בצורה נעימה. לא ממש אכפת לי מהי כמות התגובות שאני מקבלת, אבל אני מעריכה כל תגובה שהיא רלוונטית ומשתדלת להגיב לכל אחת. אני לא אמרתי לעולם שתקופה קשה לי קשה יותר או חשוב יותר משל מישהו אחר, כל מה שזה אומר זה שאולי יש לי פחות זמן להיות כאן ולהסתכל בתגובות. זה לא אגויזם בשום צורה אלא פשוט אמת.
תמיד יש יותר טובים, לעולם לא התכחשתי לכך. מצד שני, לדעתי הכתיבה שלי אינה רעה וגם הכתיבה של נעמה אינה רעה. אני יודעת מה אני ומי אני, ואף תגובה לא תקבע את זה. ולהפך- מי שקבוע יודע מה הסטנדרט הרגיל שלי ויודע באמת לשפוט את הפוסט. נראה שאת שופטת לפי תגובות.
Sonita.for.amor
02/07/2016 23:20
נעם, זכותך לומר את דעתך, אבל במילים נעימות ומכבדות. נראה שאת קצת "מפלצת צומי" בעצמך. נכנסת לבלוג של מישהי? ( שתי "מישהי" במקרה הזה (; ) תגיבי יפה, תפרגני, למה בכלל לטרוח להיכנס לבלוג של מישהי כדי להטיח עלבונות? בשביל מה זה עוזר? את מה זה מקדם?
Zippers
06/07/2016 23:29
תודה רבה רבה סוניטה אני מעריכה את זה מאוד!
את מקסימה מידי בשביל שתלכלכי את הידיים בריב חסר המשמעות הזה,
תודה רבה ואוהבת 3>
<נעמה>
Sonita.for.amor
07/07/2016 21:21
אני יותר שזה היה מזמן, וסליחה אם נכנסתי לריב שלא הייתי צריכה להיכנס אליו אבל זה הרגיש לי לא צודק... שוב פעם, סליחה...
Zippers
08/07/2016 10:11
תקשיבי, אין לך על מה להתנצל, את רק הגנת עלינו, ואני באמת מודה לך על זה 3>
<נעמה>
אילנה ורבין
09/07/2016 12:48
בעצמי איני מבינה מדוע להתווכח בתגובות.
מצד שני, אני גם לא מבינה למה לכנות נערה, שאת רושמת לה "במילים נעימות ומכבדות" - "נראה שאת קצת מפלצת צומי בעצמך".

למדתי דבר או שניים במהלך מרבית שנותיי:אל תעירי לאדם בהערה. תעירי לאדם בהארה וכך יהיה לו קל יותר לקבלה.

ההיא בסך הכל ביקשה ש'בעלת הבלוג' תכנס לשיר ותגיב שם.
בעלת הבלוג יכלה לרשום לה "לא", אבל התעלמה, למרות שאני חייבת לציין שאותה נעם ביקשה בצורה מאד מנומסת.

אחרי זה נעם יצאה לא כל כך בסדר, ועם איך שהדברים יצאו איני מסכימה.
אך גם עם "התעלמות" איני מסכימה.

עבדתי כמורה במהלך 27 השנים האחרונות.
בסופו של יום, איני יכולה גם להתנער מקריאת הבלוג של הנערות זיפר ושלך, סוניטה. קוראת כאן המון תלונות על "עצם היותי לבד" במגוון פוסטים.
יש סיבה מדוע לאדם אין הרבה חברים וחברות. לא. לא בגלל שאתן שונות, אלא בגלל שאנשים קולטים אותך. איך הנוער אומר היום? "לבוא בטוב"? אז כן. חשוב לבוא בטוב.

ומה רע בשינוי תפישה? או בשינוי באופן כללי?


זו אינה הערה. מדובר בהארה.
שבת שלום
Zippers
11/07/2016 22:46
שלום אילנה :))
אנחנו שתי בנות בבלוגר, כמו שכבר נכתב,
והילדה שלא הגיבה בחזרה זאת לא אני, אני נעמה,
ולכן נעם צריכה לבוא בטענות לשי, לא אלי. ולכן, אנחנו מקפידות לכתוב שם בסוף כל פוסט, בשביל שלא יקרו בלבולים כמו זה.
כמובן שלא משנה מה שי תעשה, (מלבד לרצוח XD) סביר להניח שאגן עליה, כי ככה חברות עושות.

ואת יודעת מה, גם אם לא היינו בסדר,
אז אני מצטערת,
באמת,
זאת לא הייתה תגובה שלי,
וזה לא היה הפוסט שלי,
אז בבקשה, תפסיקו למשוך את הריב המטופש הזה, יש לי הרבה יותר דברים חשובים לעשות במהלך החופש מאשר להתעמק בריבים שאני אפילו לא קשורה אליהם.

וחוץ מזה, אני בטוחה ב-99% ששי פשוט לא נכנסה לבלוג הרבה זמן, היא לא לא ענתה בכוונה, ואחרי שראתה את התגובה של נועם, לא ממש התחשק לה להגיב לה בחזרה, וואללה, אני *קצת* מבינה.

תודה על התגובה, 3> 3> 3>
<נעמה>
נ.ב. מה זה הארה?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.