עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

970156

08/05/2016 21:43
Zippers
שלום. באמת נעים לי להכיר. 
מה זה? איך קוראים לי, אתה שואל?
...למען האמת, אני כבר לא כל כך בטוח.
פעם היה לי שם. זהות בטוחה, שאפשר לסמוך עליה. היום? היום זה משתנה מיום ליום: יום אחד, אני בהמה, יום אחר אני כלב, ביום שאחרי זה, אני פרה. זה משתנה עם המצב רוח של... שלהם. 
ייאמר לזכותם- מאז שהגעתי, תמיד היה לי שם אחד שלא השתנה, שורת מספרים שהיא כל כולי: 970156. זהו השם שלי מאז תחילת חיי החדשים. מוכר לך, אולי? שנת 1939? השנה בה הכל השתנה? מצלצל איזה פעמון? אתה מבין, בשנה רגילה, יש לך עבר- הדבר ממנו באת- ועתיד- הדבר אליו אתה הולך. אבל מאז 1939- העבר הוא זכרון מתוק של חלום שנשכח, והעתיד הוא צעדת המוות של הלא נודע, מסתמך על תקווה שלא תמיד קיימת, גשר חבלים בעין הסופה. אני כבר לא זוכר איך זה להיות ילד רגיל, ללא כוכב על החזה ולב מלא זכוכית ששורטת, חרטה שבורה. תמימות כבר לא נותרה לי, ואם זה מה שתחפש, לך ותשאל ילדים אחרים. אולי הם זוכרים. אולי הם יזכרו. 
ואמור לי- מהו ילד רגיל? הכרתי הרבה ילדים רגילים פעם. ומה להם יש שלי אין? 
לילד רגיל יש בית. ומי שיידאג לו. אוכל, ומים. צעצועים וספרים, חגים ומעדים- מתי שיש. שגרה קבועה. ימי הולדת והפתעות. חיות מחמד, ותחפושות אולי, מסכות מאחוריהן אפשר להתחבא. חברים ואויבים, מיטה ושמיכה, ואפילו חדר שלם רק לעצמו. בית ספר ושיעורים. שמחה, עצב, בושה, פחד. 
ומה לי? מה לי יש? 
הגטו הוא ביתי. הצללים שבחדר- הם כל מי שנשאר לי. מדי פעם, חצי פרוסת לחם ישנה שחייל זרק היא ארוחתי, ואולי מים לפעמים כשאני מצליח להשיג את זה. העולם אותו המצאתי לי- זהו משחקי. חום ללא מכות- זהו יום חג, יום נדיר. בשביל שגרה, צריך חיים- כל מה שאין לי. התאריך בו נולדתי כבר איני זוכר, אבל את התאריך בו אמות בטוח יהיה איפושהו אם למישהו יהיה אכפת מספיק בשביל לכתוב.  כלבים צמאי דם ועור הם חיות המחמד שלי. דמעות כעס וכאב הן המכה שלי. גוש לא מזוהה, אולי פעם חברי לגיהנום- הוא מיטתי. שמיכה? אל תגרום לי לצחוק. המוות הוא אויבי. השמחה כבר לא קיימת, והבושה באה כל הזמן, בצורת כוכב צהוב התלוי ממני, סמל המסמל למה אני שונה. כיצד הם גרמו לי להתבייש כך במוצאי? לעולם לא עשיתי זאת. האם זה משהו שילד רגיל גם עושה, לפעמים?
לא אכפת לי כבר, וזה מה שמפחיד אותי. אני לא חושב שיש לי כח להתנגד יותר.
וכשיוצא לי לראות את השתקפותי, אני לא רואה מישהו יותר. אני לא רואה אדם, ואין לי סיכוי כבר לראות. הלכתי רחוק מדי בשביל להינצל. אבל אני אשרוד. אני אמשיך להתקיים, גם אם זה יותר בדמות רוח מאשר בדמות אדם. אבל אם תוכל, רק בקשה אחת לי בשבילך, לפני שתשכח ממני. ספר את הסיפור שלי, כשכל זה יסתיים? כי אני יודע שמלחמה זה לא לנצח... אבל אני לא חושב שאני אזכה לראות את סוף התהום.
ושוב, לפני שתלך, שאלת את שמי. אמרתי לך שאיני בטוח. אבל האמת היא שיש לי הרבה שמות. יש לי שם לכל תקופה בחיי, לכל יום, שעה, שנייה. כרגע, אני 970156, אבל אנחנו אף פעם לא בוחרים את השם שלנו, נכון? אני לא בחרתי את השם הזה, וגם כשיהיה לי שם אחר, שנים מעכשיו, זה לא יהיה אני שיבחר. זה יהיה אתה שתקבע מהו שמי בעתיד. 
במה אתה בוחר?
אמנם מאוחר משתכננתי, אבל קרה בכל זאת. אני די בטוחה שזו הפעם הראשונה שעשיתי כזה דבר, אז תכתבו לי בתגובות אם נראה לכם. זה היה כואב לכתוב.
מיצ"ב מחר, בהצלחה לי :-)
שי
שאריות של החייםi don't careRay
שאריות של החיים
09/05/2016 01:12
עצוב:(
ובהצלחה!
נעם
15/05/2016 11:54
היי, חייבת להגיד שדפדפתי בעיון בהמון המון פוסטים שלך!
וואו. באמת וואו. הלוואי ואחותי הגדולה הייתה בוגרת כמוך...

חייבת לשאול - בין הדפדופים שלי ראיתי שהזכירו אצלך מוזיקאי.
כשמישהי הקדישה לך כאן שיר, זו בעצם הפעם הראשונה! שבה נחשפתי אליו!
טוב, הרבה דברים מדהימים ראיתי בפעם הראשונה אצלך!!!
בכל אופן שמעתי שיר חדש שלו ואני ממש רוצה להקדיש לך אותו. הוא ריגש אותי כמעט כמו שאני מתרגשת בכל פעם שאני נכנסת לבלוג שלך!
רציתי להגיב לו על השיר, משהו ממש חשוב על סבא שלי ז"ל, אבל כשאת בת 12 ואמא שלך לא מוכנה שתרשמי ליוטיוב זו... בעיה.
שאלה אחת קטנה. תוכלי להגיב שם בשבילי? אולי מישהו כאן יוכל??
ממש ממש אשמח אם כן.
טוב. את גם כותבת הרבה יותר יפה ממני אין ספק אז זה גם יהיה מאד מרגש.

טנקיו סו מאץ'

youtu.be/lQ-Ymh5fw1E
Sonita.for.amor
02/07/2016 23:13
וואו, פשוט, וואו. העיניים שלי דומעות עכשיו. הצלחת לתאר במילים שלך, את מה שהמילה שישה מיליון מעוררת בכולנו.
הכתיבה שלך מדהימה.
Zippers
03/07/2016 07:50
עוד לא קיבלתי תגובה כל כך יפה <3
Sonita.for.amor
04/07/2016 10:16
שמחתי לעזור (:
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.