עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

נתראה לעולם לא

06/04/2016 18:13
Zippers
זה מוזר. 
כי אני תמיד החשבתי את עצמי כזאת שתוריד את חייה בשביל חבריה.
ואני עדיין מוכנה לעשות זאת, מכל הלב. אני עדיין חושבת שאני מישהי שהיא נאמנה, במובן הזה וגם בכמה מובנים אחרים. וזה לא מתוך השווצה, זה לא מתוך שום דבר דומה, אלא משהו שאני מאמינה בו- זהו אחד מהערכים הכי חשובים שיש. 
אבל תמיד יש אבל. 
הנה האבל שלי.
מתי זה כבר נהיה יותר מדי? 
אני אמרתי שאני מוכנה לוותר על חיי בשביל חבר שלי, אבל אם הוא היה חבר שלי ועכשיו אני כבר קצת פחות בטוחה? מה אז? 
הייתה לי חבורה. קבוצה של אנשים שסמכתי עליה עד כמה שאני יכולה...תכלס, מלכתחילה זה לא כזה הרבה, אבל זה לפוסט אחר. 
אבל אם אני אמיתית עם עצמי- ואני משתדלת להיות- אנחנו התאחדנו באמת כי לא הייתה לנו ברירה. 
כן, הם כולם חברים אמיתיים. אני רק לא בטוחה אם הם כבר שלי יותר. 
נעמה לדוגמה, יוצא לי להתגעגע אליה מדי פעם, ולא בגלל שאני בנאדם שנדבק, אלא כי יוצא לי לראות אותה פעם בשכחתי, וכשאני כן רואה אותה, זה לדקה וחצי בהפסקה בהליכה מכיתה לכיתה. 
ועכשיו חברים כבר התחילו לעזוב מהחבורה הקטנה הזאת,, והיא הלכה והצטמצמה. 
זה לא יחזיק לעוד הרבה זמן, אני יודעת שזה לעולם לא היה מחזיק, ובכל זאת... זה כואב קצת מבפנים. אולי אני הייתי הלא בסדר פה, ואולי זה אשמתי בכלל שאני לא מנסה להיפגש יותר? אני לא יודעת. אני לא בטוחה אם אני עדיין זאת שיודעת הכל, ואני גם לא בטוחה אם יש כזה דבר בכלל. 
אז... 
להתראות, חבורה יקרה. 
אולי ניפגש שוב מתישהו, במבנה שונה. זאת תהיה עם חבר, זאת תשתנה, וזה כבר לא יהיה בכלל. 
אבל לכרגע, גם אם לא נעים לי, 
אני חושבת שזה להתראות. 
אז שוב, להתראות חבורה יקרה... 
נתראה לעולם לא. 
 שי 
(אני יודעת שלעולם לא כתבתי על חוויות מחיי גם לא בפוסט אחד (נעמה נוטה לעשות את זה יותר), אבל הייתי חייבת. זה היה רלוונטי מדי. הייתם רוצים שאעשה עוד כאלה? אני אקבל את זה אם לא).
שאריות של החייםAngelWithBrokenHeartהדסARIXXXi don't care
שאריות של החיים
06/04/2016 19:12
זה בסדר, וזה טבעי.
זה הגיל שבו קורים דברים כאלה.. רק תדעי שבסופו של דבר שום מרחק פיזי, או מרחק של זמן או של שעומס לא ירחיק אותך מחברים אמיתיים. הם יהיו שם כשצריך, גם אם זה ייקח זמן
ותמיד את מוזמנת לשתף את רגשותייך אהובה<3
Zippers
06/04/2016 19:48
תודה רבה את מקסימה. עשית לי את היום!
Zippers
07/04/2016 15:59
תקשיבי שי, אם היו מבקשים ממני גם לכתוב על זה, סביר להניח שהייתי כותבת כמוך. אני ככ מזדהה איתך.
אבל יש לי כמה דעות מוצקות לגבי החבורה.
זה היה צפוי מראש שנתפרק. ואני חושבת שהאשמה העיקרית בזה זאת י', לא את, ושתינו יודעות את זה טוב מאוד.
ובהחלט, חלק גדול מהחברות הזאת, של תשע ילדים, הייתה חברות של "בלית ברירה". התקבצנו כי הכיתה לא רצתה בנו.
ועובדה, שלדוגמא ק', שאני באותה הכיתה איתה, לא החלפנו מילה מתחילת השנה בערך. וזה עצוב. אני יודעת. גם אני עצובה. אבל פשוט כ"כ הרבה השתנה...
התחברתי החטיבה לילדים שיכול להיות שהיו ממררים לי את החיים ביסודי. אבל השתניתי. וגם את. וכולנו. וזה... זה פשוט היה חייב לקרות...
אשמח להפגש איתך הרבה יותר בהפסקות, וגם אחרי הלימודים, כ"כ מוזר שאנחנו שכנות ולא נפגשנו מתחילת השנה XD
אוהבת אין סוף, ובטוחה במאה אחוזים שגם אם אנחנו לא מתראות בהפסקות נמשיך לשמור על קשר בדרכים אחרות!!!
3> 3> 3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.