עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

מכתבים, חלק ראשון

02/08/2015 16:54
Zippers

היי סבא

כל כך שקט מאז שעזבת. אמא בוכה מלא, אבא מנחם וג'ק מתעלם. אבל למרות שאני רק בת 5, אני יודעת שכואב לו מבפנים, לא משנה כמה הוא מסתיר את זה. כולנו יודעים

איפה אתה, סבא? לאן נעלמת? למה עזבת אותנו? אנחנו צריכים אותך. כולנו צריכים

אני מתגעגעת אליך

זה לא מספיק

אני אוהבת אותך, סבאל'ה

באהבה, לילי.

 

שלום סבא

אמא הסבירה לי שמתת. אבל אני כבר ידעתי את זה. זה שמתת אומר שאתה כבר לא כאן איתנו. זה כולם יודעים. אבל זאת לא הייתה שאלתי. השאלה הייתה איפה אתה עכשיו. אני מניחה שאמא לא הבינה

איפה אתה, סבא

אתמול חגגו לי יומולדת חצי. אני כבר בת חמש וחצי עכשיו

אתה זוכר שהיינו עושים את זה סבא? אתה זוכר

אוהבת, לילי

 

לסבא

עכשיו חשבתי על זה. האם המכתבים שלי מגיעים אליך בכלל? איך אני אוכל לדעת? הרי אני מניחה שכשמתים אי אפשר לכתוב בחזרה, אחרת הייתה כבר כותב לי. אבל אפילו אם יכולת, לא קיבלת את המכתבים שלי. איך אוכל לדעת

אה, רגע! אני אכתוב במקום של הכתובת "עולם המתים, לסבא". הדוור לא יוכל להתבלבל ככה

טוב, אני מניחה

לילי 

נ.ב. יש לכם דוור

 

סבאל'ה 

היי סבא! נחש מה

אני לא יודעת אם זכרת, אבל אני בת היום!!! יש! אני עולה לכיתה ב' עוד חצי שנה

אני הילדה הכי קטנה בכיתה שלי, סבא, אבל זה לא משנה לי. עשו לי היום גם מסיבה גדולה בכיתה, וגם עשינו מסיבה קטנה עם המשפחה שלנו- רק אבא, אמא, ג'ק, ואני. היה כיף ממש, סבא, אבל חבל שלא היית שם. אני הכי התגעגעתי לזה שהיית אומר לי שאתה אוהב אותי עד השמיים ובחזרה. אבל זה לא משנה לי. אני יודעת שאתה חושב על זה, ורוצה לומר לי את זה, לא משנה איפה אתה.

בהתרגשות רבה (כתבתי את זה נכון?) 

לילי 

 

היי סבא

היום התחיל החופש הגדול הראשון שלי. אני זוכרת שלג'ק היו מלא כאלה, אבל אני הייתי בגן, והיה לי רק שבועיים. החופש הזה הוא חודשיים וחצי! יש מלא זמן לעשות מה שרוצים, והמורים בכלל לא נתנו לנו שיעורי בית! טוב, לפחות לא לי. לג'ק נתנו מלא. באסה לו

טוב, תיקון קטן. נתנו לנו עבודה, שבה אנחנו צריכים לכתוב מה אנחנו נרצה להיות שנהיה גדולים. אנחנו חושבת שאני יודעת מה אני אכתוב, סבא, אבל אני אצטרך עזרה מאמא. חבל שאתה כבר לא כאן. אתה היית יכול לעזור יותר ממנה בזה. אני זוכרת- היית עוזר מלא לג'ק. חבל שאתה לא כאן כבר כדי לעזור לי. היה יכול להיות לנו כיף ביחד

עם מלא אהבה

לילי

 

שלום לך, סבא

בדיוק סיימתי את העבודה שלי. אני ממש גאה בה, אבל אני לא אספר לך על מה היא. אתה תראה כשאגיש אותה. טוב- אתה לא תראה, אני מניחה, אבל אני אספר לך. אני מבטיחה. תזכיר לי רק, בסדר? אני מפחדת שאשכח

נשיקות, לילי

 

סבא יקר

היום היה היום הראשון של בית-ספר. בדרך כל הייתי מתרגשת מאוד, וכותבת לך את זה עם מלא סימני קריאה, כי עליתי לכיתה ב', אבל לומר את האמת, היום היה די מבאס. בעיקר כי נשלחתי אל חדרה של המנהלת

אתה בטח שואל עכשיו למה. הנה- אסביר.

כולם הגישו היום את העבודות שלהם. אם אתה זוכר, סבא, העבודה הייתה על מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. אני עשיתי אותה עד לשלמותה (יש כזאת מילה בכלל?) למרות שיש ילדים שלא עשו. לאחר שכולם הגישו, הילדים שלא עשו ישבו בשולחן שלהם ועשו אותה, ואילו אנחנו התקדמנו וכתבנו על מה עשינו בחופש הגדול בזמן שהמורה בדקה את העבודות שלנו. אני ישבתי לי בשקט ואז המורה קראה לי לשולחן שלה

המורה אף פעם לא קוראת לילדים לשולחן שלה, חוץ מכשהיא מבקשת שניקח משהו למנהלת. אני לא הבנתי מה היא כבר רצתה, אך ניגשתי בכל זאת. היא חייכה אליי חיוך עצוב ומריר. "לילי, מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" 

"מה זאת אומרת?" שאלתי. "אני כתבתי לך! אמא שלי אפילו בדקה שאין שגיאות!" 

"נכון, מתוקה. אבל זאת לא הייתה כוונתי כשנתתי את העבודה הזאת. התכוונתי לאיזה עבודה הייתם רוצים לעבוד בה. העבודה הזאת מאוד יפה ומאוד מרגשת, לילי, אך למרות הכל, אין לי ברירה אלא לתת לך אפס על העבודה הזאת." 

הייתי בשוק. אפס?! אני התלמידה עם הציונים הכי טובים בכיתה! אם היא רצתה שאכתוב מה אני ארצה להיות כשאהיה גדולה, היא הייתה צריכה להיות יותר מפורטת בהוראות

עד שראיתי את הפרצוף של המורה שלי, לא הבנתי שאמרתי את זה בקול רם

"לילי, הירגעי בבקשה," נזפה בי. "אני אתן לך לעשות עבודה חוזרת אם תרצי, אבל העבודה הזאת לא מתאימה." 

"אם כל הכבוד, המורה," אמרתי לה. אולי לא הייתי צריכה לומר את מה שאמרתי אחרי זה, אבל התעצבנתי, סבא, כי אני ידעתי שהעבודה הזאת טובה. "אם אני לא הבנתי את העבודה, המורה, אז את לא הבנת את החיים." 

המורה אז התעצבנה. היא לקחה אותי ביד ישר למנהלת וצעקה שם על מה קרה ושאני חוצפנית ושהיא מבקשת שאני ארגע ומהר. אז היא השאירה אותי שם לדבר אם המנהלת

אני בכיתי, סבא, אבל רק קצת, ואז, כשהרמתי את ראשי, ראיתי שהמנהלת הסתכלה עליי עם מבט מאוד מוזר על פניה

"הכל בסדר, מתוקה," היא הרגיעה אותי. "עכשיו, מה היו הוראות העבודה?" 

התנשפתי לרגע, ואז אמרתי בקול קטן "לכתוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, ולצרף תמונה." 

"יפה מאוד," היא אמרה. "יש לך את העבודה כאן איתך?" 

"כן," אמרתי, תוהה לאן כל זה הולך. נתתי לה אותה והיא הסתכלה עליה עם חיוך קטן ועצוב על פניה

כשסיימה, החזירה לי את העבודה ואמרה, "את צדקת- העבודה הזאת מעולה ונכונה מאוד. אני אדבר עם המורה שלך. מוזר איך שהמוח שלנו עובד. אולי אוכל לעשות משהו בנידון..." 

היא השאירה אותי שם לרגע, סבא, והיה לי זמן לאסף את מחשבותיי

הסתכלתי על העבודה שלי שוב

שם באותיות גדולות, הייתה כתובה הכותרת

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

עבודת קיץ 

מגישה: לילי הנסון

ומתחת לזה, באותיות קטנות יותר, אך עדיין מעל לכל שאר מה שכתבתי’: 

"כמו סבא." 

שלך

לילי

 

סבא יקר שלי

אתה לא תאמין מה קרה

האם אתה זוכר את העבודה הקודמת שלי, שעשיתי עלייך? אז בקיצור, היא פתחה תערוכה של עבודות של כל בית-הספר! המורה גם הציגה אותה באספה בית-ספרית גדולה שעשתה במיוחד בשביל העבודות! המנהלת גם הכריחה את המורה שלי להתנצל על התנהגותה בכיתה שלי, אז כשהגשתי את העבודה. זה ממש נהדר, סבא, אתה לא חושב? אני ממש שמחה. צירפתי לך את העבודה, סבא יקר, כדי שתוכל לראות אותה. אני מקווה שתאהב אותה

שלך באהבה וגאווה רבה

לילי

 

סבא אהוב

היום אני בת 7. עברו שנתיים מאז שהתחלתי לכתוב לך, אתה לא מסכים איתי שזה מדהים? אני שמחה שהצלחתי להתמיד בזה כל כך הרבה

שוב חגגנו, כמו בכל שנה, קיבלתי יופי של מתנות, אבל המתנה הכי גדולה הייתה מעצמי: זה שהצלחתי לכתוב לך כל כך הרבה זמן משמח אותי מאוד

בשמחה רבה

לילי

 

אז זאת הייתה ההתחלה... זה הולך להיות סיפור קצת עצוב, אבל אתם הבנתם את הרעיון וחלק 2 בדרך. מקווה שאהבתם. מצטערת שלא הייתי כאן הרבה זמן, אבל עבדתי על הפוסט הזה הרבה ורציתי שהוא יהיה ממש טוב. אני מקווה שהצלחתי. 

שי

 


שאריות של החיים
שאריות של החיים
02/08/2015 17:49
וווואוו זה ככ נוגע ומרגש..
תמימות של ילדים זה הדבר הכי יפה שיש
חבל שאנחנו מאבדים אותה ככ מהר..
זה מקסים. מחכה להמשך!!
Zippers
03/08/2015 10:01
כן, תמימות זה בהחלט לפעמים הכי פוגע. ..
שמחה שאהבת. המשך בקרוב!
:-) שי
אלה שאוהבת ספרים
03/08/2015 19:04
מקסים.
מזכיר לי ספר שקראתי "מרק שבור"
מחכה להמשך בציפייה.
Zippers
03/08/2015 19:34
יש, תודה רבה!
:-)שי
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.