עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

ריקוד הסבתות (איזו כותרת מטרידה XD)

01/05/2015 16:25
Zippers
~אני מזהירה, הפוסט הזה כולל קללות, אני לא אוהבת לקלל, אבל אני משתפת חוויה שכוללת גם קללות~

כולם קוראים לריקוד הזה ריקוד הסבתות.
הריקוד להצגת השורשים.
אני התנדבתי להיות אחראית עליו, אולי בגלל שאני הצעתי את הרעיון.
טוב, כשחושבים על זה לעומק, רק אדם מפגר כמוני היה יכול לחשוב על רעיון כזה מטומטם של ריקוד.
ילדים שלבושים כמו סבתות ורוקדים בצורה "מודרנית"? מה עבר עלי בראש שהצעתי את הרעיון למורה?
אבל זה לא מה שמשנה.
עשינו חזרות, בכיתה פנויה של טטניקים חמש בנות וארבעה בנים, בזמן ששאר ילדי הכיתה עשו חזרות. הכל הלך חלק... יחסית.
חוץ מכמה ילדים מעצבנים שפתחו וסגרו את דלת הכיתה. אבל זה בסדר.
אבל הייתה בעיה בריקוד (במוסיקה של הריקוד יותר נכון), וילד אחד מסויים לא הפסיק להתיחס לבעיה.
הוא כל הזמן הזכיר אותה, ניסיתי להגיד לו שקודם נראה איך נראה הריקוד בלי להתיחס למוסיקה, ואולי נראה שבכלל המוסיקה מתאימה לקטע השני שבו הם רוקדים.
אותו ילד התעקש. הוא פשוט היה נודניק. הוא הלך על השולחנות, וסתם חפר לי במקום לנסות.
ברגע הזה אני חושבת שהמוח שלי העלה עשן. 
באיזה שהוא שלב התחילו הצעקות. הוא צעק עלי שהוא רוצה לשנות את המוסיקה, ואני צעקתי בחזרה שאי אפשר, בגלל שהילד שערך את השירים יהיה עסוק במהלך השבוע.
יאמר לזכותי שצעקתי עליו בצורה מתונה, אני מקווה. הרי אחרי הכל אני חושבת שהייתי חייבת לצעוק עליו. אבל אני מודה שהייתי יכולה לנסות להיות יותר רגועה. אבל הוא פשוט העלה לי את הסעיף.
ואז הוא פשוט התחיל לקלל אותי 
"בת זונה מי את חושבת שאת? מלכת הכיתה?"
ברגע הזה סתמתי את הפה שלי
"אוף כוס אמק, מה את חושבת שאת אחראית על הריקוד הזה? לכי תזדייני"
ואז הוא יצא מהכיתה וטרק את הדלת. בכיתי קצת. אבל רק קצת.
קרה שאמרו לי לכי תזדייני, אבל קללה קטנה, לא בצעקות, לא מול כולם. זה לעומת זאת היה משפיל ומעליב.
ידיד שלי יצא מהכיתה בשביל לומר את מה שקרה למחנכת.
ניסיתי להמשיך את החזרה, אבל ילדים מפגרים נכנסו ויצאו מהכיתה. ילדה שהייתה שותפה לריקוד לא יכלה יותר ופשוט יצאה, כמה שאלו אם אני בסדר.
"הוא קצת מתרגש מדברים כאלה" ניסה אחד להרגיע אותי.
הנהנתי בשקט.
ואז נכנסו עוד ילדים לכיתה, לכמה נאלצתי אפילו לטרוק את הדלת בפרצוף בשביל שלא יכנסו ושנוכל להמשיך בחזרות הכושלות.
"הוא לא מקלל סתם, מה קרה?" אמר ילד שפתח את הדלת.
"די!!  בבקשה צאו כבר!" אמרתי בקול הכי מיואש שלי וטרקתי את הדלת מזורגגת הזאת, אני ממש מתפלאת שהיא לא נשברה איך שהוא.
ואז התחלתי לבכות, אולי בגלל כל הילדים שהתנפלו עלי, או אולי בגלל המילים הפוגעות.
הרגשתי לחוצה בין כל הילדים.
אני מבינה לגמרי התפרצויות זעם. אם היית אומר לי סליחה באמת שהייתי סולחת. הייתי אומרת שזה שום דבר. אני לא אחת ששומרת טינה. אני לא אוהבת לריב.
רק חבל שאתה ילד שקרן.
פחדן ומגעיל.
זה הכי שפל להכחיש את מה שעשית. הכי שפל להגיד שזה לא קרה מעולם, שלא הוצאת מילה מהפה שלך ושאני סתם צומי שנהנית להפיץ שמקללים אותה.
בטח... הכי כיף להמציא שקיללו אותי קללות, זה אחד מהתחביבים הסודיים שלי, לא ידעת?
ככה נראיתי כשניסיתי להתאפק XD
אוף איזה יום מתסכל
<נעמה>
הסטייליסטית לירוןשאריות של החייםAnime_Girl
הסטייליסטית לירון
01/05/2015 16:40
וואו גם לי זה קרה פעמיים
זה היה כל כך מעליב
קיללו אותי
ובגלל שמפחדים ממני בכיתה
(כי אני נותנת בעיטות חזקות לאזור הרגיש שלהם - אם הם מעצבנים אותי...)
אז בגלל שמפחדים ממני בכיתה אז הם ישר מתנצלים.
אז בקיצר (קצת חפרתי חחח) תראי לו שלא איכפת לך מימנו תגלגלי לו עיניים מול הפרצוף ותראי לו שאת מלכה
פשוט שימי פס
אוהבת
ואשמח שתיכנסי לבלוג שלי תפרגני לי בלייקים ובתגובות:)
לירוןן:)
נ
ש
י
ק
ו
ת
!!
Zippers
01/05/2015 16:45
תודה לירון :)
אומנם אי אפשר לתת לילד שרחב וחזק ממני כפליים בעיטה בביצים אבל זה בהחלט היה נחמד אילו הייתי יכולה XD
אבל אני חושבת שצריכים להגיד סליחה כי מתכוונים לזה ולא בגלל כי מפחדים...
אני לא כ"כ הטיפוס שמרביץ, אבל בעיקרון נחמד לשמוע על ילדונת נועזת כמוך :)
<נעמה>
הסטייליסטית לירון
01/05/2015 17:20
נכון את צודקת שצריך להגיד סליחה כי מתכוונים ולא כי מפחדים אבל מה לעשות זה לא בשליטתי חחח
פשוט הם מפחדים
אני לא מרביצה סתם כי באלי אני מרביצה שאני מרגישה מצוקה ושפוגעים בי
קוראים לזה הגנה עצמית
ולפי דעתי את צריכה להגיד לו :" מי אתה חושב שאתה?? למה נראה לך שתדבר אליי ככה??"
אני למשל אף פעם לא אשתוק אם יגידו לי את זה עוד פעם ואפילו כשאמרתי שאני מרביצה אז שלא תביני לא נכון
אני לא מרביצה תמיד ,זה רק במקרי מצוקה אבל לרוב אני גם מדברת , אני אומרת שזה לא יפה לדבר ככה
ושמה נראה לכם שאתם מדברים אליי ככה??
הסטייליסטית לירון
01/05/2015 17:21
תיהי חזקה
וכמו שאמרתי לך שימי פס עליו
הוא עוד מכשול קטן בחיים שלך
וכדי להתגבר על מכשולים אנושיים מגעילים ומציקים, שמים פס ולא מתייחסים...
Zippers
01/05/2015 17:37
אני מבינה אותך לגמרי... את ממש אמיצה ואני גאה בך... מעולם לא הסקתי מסכנה שאת נהנית להרביץ לאנשים.

ולגבי להחזיר במילים, לאותו ילד היה התקף זעם, אם הייתי מקללת בחזרה זה לא היה מיפה את המצב. וחוץ מזה, כבר לא ידעתי איך להגיב. אז סתמתי.
הסטייליסטית לירון
01/05/2015 18:35
טוב אני חייבת להגיד שאת צודקת!!
באמת לפעמים לא צריך לריב ופשוט צריך לשתוק (ולקלל בלב - אם זה יעזור לזעם שלך) גם אני מידי פעם
שותקת כי באמת מי שעומד מולי די מפחיד אותי ואין לי כוח לריב....
ועכשיו שאני חושבת על זה זה די טוב ששתקת אם היית עונה למשל הוא היה יכול להרביץ לך:( ואת זה לא היינו
רוצות....
רציתי גם להגיד לך בכללי שהבלוג שלך מהממממם ומווושלםםםםםםם
ואני ממש אוהבת אותך,
באמת:)
אוהבת מכל הלב
לירון
Zippers
19/05/2015 20:19
תודה על הכל :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.