עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

פריקה שהייתי צריכה...

24/02/2015 19:03
Zippers
מעולם הבוקר לא היה כו שחור,
מסתכלת לצדדים, ומתלבטת באיזו תשובה לבחור.
גשם אפור, דרך חלון מלוכלך,
נגמר הזמן, המבחן נלקח.

הרבה זמן לא הקלדתי במקלדת בזרם שוטף...
אבל יש לי הרבה על הלב שאשמח לפרוק כאן...
מעולם לא מצאתי את עצמי עושה שיעורים עד 2 לפנות בוקר,
אבל הנה זה קורה.
מעולם לא זכרתי את עצמי כשונאת לימודים.
אבל הנה, אני שונאת, ועוד איך שונאת.
אני שונאת שמכריחים אותי מה ללמוד.
שונאת לשנן למבחנים חומר שלא אצתרך לעתיד.
שונאת להספיק לעשות כלום. כלום חוץ משיעורים.
שונאת למצוא את עצמי מקבלת 70 במבחנים.
פתאום אני לא החכמה, זאת שתמיד עושה שיעורי בית,
ומצייטת תמיד לחוקים.
פתאום אני לא הילדה הטובה הזאת, 
שבכלל לא מתפרצת בשיעורים.
פתאום אני עוד אחת,
מוקפת בכיתה של חכמים.
<נעמה>
תיאוLady luckשאריות של החייםMaskedCatהדסrAz ^
תיאו
24/02/2015 20:52
כן....זה קשה וזה סיוט..מהר מאוד את גם תשימי לב שגם את השעות/ימים/זמן חופשי שלך,את תהיי עסוקה בלטהשלים דברים והוא ייעלם.
ברוכה הבאה לתיכון.
אבל עכשיו יש פחות לחץ,פורים כזה,לא?
תיאו
Zippers
24/02/2015 21:04
חטיבה, לא תיכון.
אני משערת שכיתה ז' יחסית לתיכון זה כלום. אבל... אני מרגישה כאילו אני קבורה מתחת לערימה של שיעורי בית.
Lady luck
24/02/2015 22:39
נעמה המקסימה, החכמה, הנעימה, המרשימה ועוד תופינים נפלאים שמסתיימים במילה, שככל הנראה, משתמשים בה הכי הרבה בכל כיתה, לאורך השנה, "מה?".

קבלי פוסט תגובה (תגובה שארוכה מהפוסט המצוין לעיל)
אקח, דווקא, את מה שרשמת בסוף הפוסט, שלדעתי הוא זה שלוקח אותך אחורה, באופן גורף:
"פתאום אני עוד אחת,
מוקפת בכיתה של חכמים."
את לא! את מאד אנטליגנטית, כל מי שרוצה לדעת, עד כמה נעמה אנטליגנטית, מספיק לקרוא פוסטים קודמים של הילדה המופלאה הזו.
מתעצלים?
עכשיו תורי להשתמש במילה הזו. מה?!
אם כך, מספיק לקרוא את התגובה האינטליגנטית שהגבת לי בפוסט, בשביל לדעת עד כמה מוחך נדיר ומתקדם לכיתה, שאת 'שמה' אסור לציין מפאת כבוד :)
בל נשכח גם את שי המתוקה, שגם כן הגיבה לי בחן רב.
את לא אחת מ...כולם. את ה-חשובה. תני לעצמך קרדיט. אל תתני לעצמך ליפול.

בקשה יחידה ממני אליי, תנסי לגבור על החששות. לא תצליחי? גם בסדר. העיקר שניסית.
לוותר? Hell NO!

נימה לסיום.
יוצא לי לשוחח עם המון נערות, מבוגרות ממך ב3,4 שנים, במסגרת עבודתי.
נשלחים אליי, בשבוע, מאות שירים, סיפורים וקטעי תרבות מתוחכמים ומבקשות ממני לפרסמם.
יש להן מה ללמוד ממך.
Zippers
25/02/2015 14:56
אני ממש שמחה ומתרגשת לקרוא את התגובה הזאת... אני יכולה להגיד ברור וחלק, חיממת לי את הלב ובנוסף גרמת לי הקלה...
אפשר לקרוא לי חכמה או אנטליגנטית, אבל הבעיה היא שאני לא "הכי". ואני מרגישה כאילו אני חייבת להיות "הכי" חכמה בכיתה. יש המון חכמים בכיתה, היא מלאה בהם, ואני יודעת שאני בחיים לא אהיה הכי טובה בהכל. שונאת פרפקציוניזם. אבל אני פרפקציוניסתית, ולא יעזור כמה אני מנסה להדחיק את התכונה הזאת... אני לא אוהבת לשאוף למושלם.
MaskedCat
26/02/2015 22:12
שלא תעיזי לדבר ככה על עצמך, את ממש אינטילגנטית ושנונה, יש לך כתיבה מדהימה!
את מיוחדת! את לא סתם 'עוד אחת' בין חבורה של חכמים, ציונים לא קובעים את מי שאת, ומי שאת זו מישהי מדהימה!
Zippers
01/03/2015 16:37
תודה רבה :) אני שמחה לקרוא את זה מאוד!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.