עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

אז...היי?

06/12/2014 21:29
Zippers
כן כן, אני יודעת שלא הייתי כאן הרבה זמן. 
וכן! זה לא היה צודק מצדי! אני יודעת. 
יש לי בלוג (אמנם לא יודעים ממנו, משום שנעמה לא רצתה שחברותינו יידעו) ויש לי מחויבות אליו. 
המחויבות הזאת נקראת לכתוב. 
ואני, כמו הגאונה הגדולה שכמותי, לא עשיתי את זה. 
לא כזה קשה, נכון? ואיכשהו בכל זאת גם בזה אני לא מצליחה. 
וכשאני אומרת גם בזה, אני מתכוונת לזה. 
זה לא שלא הולך לי טוב בביה"ס, או שקשה לי בחיים, שאני יתומה מסכנה או שאלוהים-יודע-איזה-עוד דברים-נוראיים-יכולים-לקרות-לי. 
זה...לא יודעת. זה די על החברות \ חברים שלי מהבית ספר היסודי. 
קודם כל, הסוד הדי גדול הזה, שאין להם מושג ממנו, מרגיש לי מעט לא הוגן. 
זה סוד שנשמר מהם כבר...מה? 8 חודשים?! הכל עבר כל כך מהר! וואו, זמן עובר מהר שנהנים, אני מניחה. 
ומצד שני, בעיה אחרת שהם יוצרים לי, בעודני מדברת כאן עם...איתכם? עצמי? ממש עכשיו. 
אני לא בדיוק יודעת איך לומר את זה, אז נראה לי שאני פשוט אגיד את זה מהר...
הם שונאים אותי. 
כן, שמעתם נכון. מה אני אגיד? ככה זה מרגיש לפחות. 
לא, לא נעמה. את נעמה אני תמיד אוהב, ואני קשורה אליה ביותר מדרך אחת. 
וגם לא עוד חברה, אחרת, שאתם לא מכירים שאסור לי לומר את שמה כאן...נגיד נקרא לה נעם. 
אבל שאר הבנות (פרט לאחת שעברה לא מזמן ואנחנו משתדלות לשמור על קשר)...מה אני אגיד? זה לא מרגיש כמו חברות של מעל 3 שנים. כנ"ל על הבנים בחבורתנו הקטנה (טוב, פרט לבן אחד, שהוא דווקא סבבה.). 
איך אני אסביר את זה? 
טוב... 
או, רגע! יש לי רעיון! 
אני אשאל שאלות, ותענו לי אתם. 
אוקיי, הנה זה בא. 
אתם מוכנים? 
כן? 
שמחה לשמוע. 
התחלנו. 
1. האם לא לשמוח בשמחת חברך נקרא חברות טובה? 
מה, לא? 
2. אפילו אם אתה מקנא בו? 
אתם בטוחים שלא? 
3.האם לרדת עליו על דברים שהוא אוהב זה חברות טובה? 
באמת? 
4. האם לקלל אותו בווצאפ זה טוב? (לשמחתי רק ילד אחד עשה זאת). 
הייתי בטוחה שזה סבבה לעשות את זה! 
5. האם לא להקשיב לו כי זה לא מעניין אותך למרות  שהוא צריך עזרה זה גם טוב? 
וואלה? אתם רציניים? 
6. האם שווה לי להיות חברה שלהם? 
פשוט ככה אני רגילה. 

אני יכולה להמשיך, אני לא אעשה את זה. 
1. כי מאוחר, ו2. כי אין טעם. 
 הבנתם אותי. 
עם זה אני מתמודדת על בסיס די יומי. 
מאיפה הם מפליצים את הבולשיט הזה, שלא היה לי אכפת מהם ושאני יותר אוהבת את חבריי מהביה"ס וכו' (למרות שזה נכון אחרי היחס שהם נותנים לי) אין לי מושג. 
ואין לי כח לדרמה. 
תסבירו לי אתם, זה אשמתי שהתקבלתי לבהי"ס טוב? 
זה אשמתי שהם לא ניסו להתקבל? 
זה אשמתי שקשה להם בביה"ס? 
שאין להם חברים? 
ובכל זאת הם הורסים את אחת החברויות היחידות שיש להם? 
אשמתי שמשעמם להם?
שיש לי חברים? 
שאני מנסה? 
שאכפת לי אפילו ממשהו? 
שטוב לי בביה"ס? 
אני לא יודעת, תגידו לי אתם. 
כי פשוט ככה הם אומרים לי! 
ואני כבר לא נהנת איתם. 
הכיף שהיה בהם פעם נעלם, הוחלף בבדידות, בעצב, ובכעס שהם מוציאים עליי. 
יצאתי איתם אתמול, אתם יודעים?
והיה סבבה, כן. 
אבל משהו השתנה בהם. 
ניסיתי, כן. 
ניסיתי לעזור, ניסיתי. 
ניסיתי לנחם, לעודד. 
וגם עכשיו אני כל הזמן רק מנסה. 
שיעזרו לעצמם כבר, די! 
כי ניסיתי הכל. 
אבל האם ניסיתי מספיק? 
תגידו לי אתם... 
לי כבר אין תשובות. 

לילה טוב לכולם, ותודה שקראתם את חפירותיי המרובים,
שי :-)
שאריות של החיים
Lady luck
06/12/2014 21:38
היי שי.
אילו תהיות נפלאות!

מי שלא תוהה לא זוכה לארגן את כל המחשבות בראש.
סמכי עליי, אני יודעת, בהחלט לא קל להיות ילדה. אך למרות כל זאת? את ילדה חכמה, רגישה ונפלאה. אף פעם אל תשכחי את זה. גם כשהמצב קשה ונדמה שהכל 'נופל' עלייך.

אשמח שתמסרי ד"ש לנעמה, הנעימה והמקסימה, ממני.
שבוע נפלא לכן!
Zippers
07/12/2014 06:44
תודה רבה לך, גברת המזל!
בהחלט זה נכון, קשה לא לתהות בכדי לפתור בעיות.
אני אמסור ד"ש! זה בטוח!
יום טוב,
שי :-)
שאריות של החיים
06/12/2014 22:12
שיוש.. התגעגעתי..
אני מצטערת לקרוא..
אבל אני מקווה שיסתדר לך בקרוב, המון בהצלחה!!! 3>
Zippers
07/12/2014 06:44
תודה רבה לך!
עשית לי את היום!
שי :-)
LonelyGirl
07/12/2014 07:04
היי שי :)
קודם כל, אם אין לך מה לכתוב- אל תכתבי. את לא כותבת בשבילנו, את כותבת בשביל עצמך.
לכולנו יש תקופות של עומס ולחץ, או של מחסום כתיבה ולא תמיד זה אפשרי לכתוב. מניסיון, היו תקופות שהכי הרבה שלי היו ארבע שורות. זה לא הרבה.

בקשר לחברים, אם אפשר לקרוא להם כך, אל תצטערי. הם ילדים גדולים, הם יכולים לדאוג לעצמם. לא תמיד חברויות נשמרות, וזה לא אומר שהן לא היו חזקות מספיק בעבר- זה אומר שהייתה תקופה יפה שנגמרה, ועכשיו כל אחד יוצא לדרך משלו. זה אומר שאת צריכה להכיר חברים חדשים, וגם אם את בקשר עם הישנים- זה לא מונע.
אם הם לא מנסים, אל תנסי בשבילם. אם החברות שלכם חשובה להם, הם יעשו הכל כדי לשמור עליה, בדיוק כמוך.
ביסודי היו ילדים שהייתי מדברת איתם המון, זה התפתח בעיקר בדרך חזרה מביה"ס, הם היו גרים לידי ודיברנו.
כשעליתי לחטיבה, הקשר הזה לא נשמר, כי פתאום כל אחד מסיים בשעות שונות ולכל אחד יש את החברים שלו. זה לא הלך והצטערתי על כך, אבל הבנתי שאם זה לא הדדי- זה בכלל לא נקרא חברות.

את תכירי אנשים מדהימים, מהמקומות הכי לא צפויים, שיאהבו אותך כל כך ויעשו הכל כדי לשמור על הקשר ביניכם.
בהצלחה.
Zippers
07/12/2014 13:12
תודה רבה, אלה הדברים החכמים ביותר ששמעתי היום! אני מודה לך על כך.
כן, דברייך הם נכונים, אבל עדיין חבל לי. כל הזמנים הטובים הללו שנזרקו כביכול לפח-אז למה הם קרו? ומי יודע אם יהיו לי עוד כאלה?
אני לא יודעת, והחלק האחרון של התגובה שלך הכי עזר לי, ואני מודה לך: "את תכירי אנשים מדהימים, מהמקומות הכי לא צפויים, שיאהבו אותך כל כך ויעשו הכל כדי לשמור על הקשר ביניכם.".
בהצלחה גם לך! ותודה שוב!
שי :-)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.