עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

היינו

03/10/2014 16:29
Zippers
ישבתי בתחנת האוטובוס, הבוקר היה קריר
חיכיתי להסעה, ואז ראיתי אותה, נשענת על הקיר.
כן, אותה ילדה שבכיתה א', היינו חברות,
שיחקנו יחד, היינו בלתי נפרדות,
וככה התמשך בערך עד כיתה ג',
שפתאום אחת על השנייה כעסנו, שמנו אחת לשניה רגל.
וככה זה המשיך, ריבים והשלמות,
אחת בין השנייה, היינו אבודות.
ואז קבוצה אחת, ועוד קבוצה שנייה,
הפילוג שהפריע לכל הכיתה.
שקר וכזב, מילים וקללות,
וכך זה המשיך, עלו המעלות,
אמרו לי שהיא פרחה, וגם רעה ומפגרת,
אולי העובדה הזאת נכונה? אבל למי היא עוזרת?
אבל האמת, חשבתי ככה, וכך גם היום,
וגם אם זה לא נכון, זה לא משנה, כי החברות ביננו נגמרה באופן ואיום.
היינו יכולות להיות חברות?! מה זאת אומרות?
איך לעזאזל, החברות ביננו הייתה נשמרת?
הרי, היא קבוצה אחת, ואני בקבוצה אחרת,
היא קיללה כל היום ואני הייתי חנונית לתפארת,
חשבתי שהיא השתנתה והיא חשבה שכך גם לגבי.
היינו נפרדות זו מזו, אי הנוחות ריחף מעליה ועלי.
הבלבול התחלף לכעס, והכעס לשנאה
לא יכלנו לסבול זאת את זאת, אפילו לשנייה.
שכחתי את הכל, את מה שעברנו ביחד,
שהיינו חברות אמת, לא השארנו אחת את השנייה לבד.
אבל היא הלכה לאוטובוס, ואני השפלתי את מבטי לרצפה,
והיא גם לא הסתכלה עלי, למה כבר הייתי מצפה?
שום שלום, או חיוך מבודח
החברות ביננו, הכל הלך לפח.
אבל השנאה כלפיה, הפכה לחרטה,
כל צד אחר אומר "זאת אשמתה"
אני לא סלחתי לה, והיא לא לי,
אז עכשיו, מה היא בשבילי?
עוד זיכרון ילדות מתוק,
שהפך לסיוט והסתיים בניתוק?
אני פחדתי ממנה, והיא קיללה אותי כל הזמן,
לא יכולנו להיות חברות,
עוד לא האמנו,
שהסטיגמות 'חנונית' חברה של 'פרחה' יכול להיות בכלל קיים.

צום קל לכולם :)
אני איני צמה, אני נוהגת לנסוע באופניים בכבישים
<נעמה>

שאריות של החייםLady luckfreedomlifeHere To Loveyou'll find out
03/10/2014 16:58
יפייפה.
אגב, זאת אני ששלחה לך הודעה במייל ><
=]
Zippers
03/10/2014 17:04
תודה רבה!
אענה לך ;)
<נעמה>
freedomlife
03/10/2014 18:06
קרה לי מקרה דומה,זה ממש מעצבן.
אני לפעמים מנסה לחשוב אם זאת אשמתי אבל אז משהו תוקף אותי ואומר שזאת אשמתה.
את יכולה להבין מהפוסט האחרון שלי.
Zippers
04/10/2014 12:24
אקרא אותו :)
מצטערת שזה קרה לך, אבל שמחה לדעת שאני לא היחידה...
<נעמה>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.