עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

עט ועיפרון

27/09/2014 15:14
Zippers
היא סגורה בתוך עצמה מנסה להיפתח,
היא חלק כאן וחלק שם, ראשה עוד לא נוכח.
דף ועט מולה, אין לה מוסג מה לכתוב,
על השקיעה היפה, או אולי חבר קרוב.
המורה המפחידה מפצירה בקולה הצורם:
"עוד דקה וחצי נשארה, מה קורה לכם?!"
מסתכלת על החלון, מנסה להעלם,
מוותרת על עצמה כולה, וליבה נותר שלם.
חברותיה לצידה, אך סתם הן מדברות,
אל פרטים לא חשובים, בנים ובעיות.
עלה נופל ועוד אחד, איך הזמן עבר,
השעון עוד מתקתק השיעור עוד לא נגמר,
קרני השמש החמות אשר מבעד לחלון,
מתחילות להעלם, הנה הגשם הראשון.
חרמים ומריבות, מקובלים וגם פחות,
הפסקות וצלצולים, מסיבות משעממות.
ראשה נותר כואב, מאיים ליפול על השולחן,
עינייה דומעות מעייפות, כילו את כל כוחן.
עוד ילד מפריע באמצע השיעור,
ולחברתה איחר האוטובוס, חטפה איחור.
חייבת היא לישון להניח את ראשה,
המורה היא מאיימת, אין מצב שהיא מרשה.
השמים מכהים, והגשם הוא שוטף,
שכחה היא שיעורים, עוד מורה נותר זועף.
חברות הן כועסות, מפעילות לחץ חברתי,
"אם תשארי עם המגעילה הזאת, תאבדי אותי"
ילדים מקללים, "אמשך פרוצה"
מביטה היא עליהם, להיעלם רוצה.
עוד שיעורים ושיעורים, משימות ומבחנים.
"רוצים כולם להיפגש! אז איפה אוכלים?"
העט נותר הוא בידה, אוחזת בו עקום.
עוצמת את עיניה, כמעט נרדמת משיעמום.

לא קרה לי ולא קורה לי.
אני פשוט חוששת שזה יקרה.
זה אחר.
זה שונה.
זה  חטיבה.

<נעמה>


i don't careשאריות של החייםMaskedCatyou'll find out
i don't care
27/09/2014 17:50
זה כלכך מושלם! מהכתיבה שלך אפשר להרגיש את משאת מרגישה, חיוך עולה ודמעה יורדת.
הכתיבה שלך כלכך יפיפיה.
3:
Zippers
27/09/2014 18:07
תודה רבה לך!
שמחה שחזרת ליזה!
ממש עשית לי את היום ;)
<נעמה>
מאיה נוימן
27/09/2014 18:10
וואו! ריגשת. ישלך כישרון עצום!! וואו. מדהים :)
Zippers
27/09/2014 18:12
תודה רבה!!!
העלת לי חיוך על הפנים :)
<נעמה>
MaskedCat
01/10/2014 20:37
את כותבת מדהים.
אני מרגישה ההפך מהשיר, ביסודי, בו'2, לא נתתי לאף אחד לדרוך עליי ולהשפיל אותי, הייתי מחזירה ולא שותקת, עונה ולא מתעלמת, הם היו מפסיקים, אבל עכשיו אני יושבת בשקט, והבריונים? הם ממשיכים.
חשבתי שבחטיבה שאשאר אותו אדם, ושיאהבו אותי כמו שאני, אבל התברר לי בדיוק ההפך, הם שונאים אותי, בדיוק על מה שאני, על מי שאני, על מה שאני גאה בו.
Zippers
03/10/2014 15:38
תודה לך :)
אני... מזדהה איתך.
<נעמה>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.