עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

הלבנה לא לבנה באמת.

27/08/2014 16:49
Zippers
היא שכבה על הספסל.
צבעו המתקלף היה ירוק מחריד.
המעיל הדקיק שלה לא הועיל אפילו במעט,
הקור חדר לשד עצמותיה.
למזלה הגשם לא היה שוטף,
רק טיפות קטנות שלא חדלו ליפול.
היא ידעה שלא חכם לשכב על ספסל לח באמצע החורף בשעה כה המאוחרת.
אבל היא העדיפה לכפוא מקור בחוץ, מאשר להשאר בביתה.
אביה שוב הרביץ לה.
היא נגעה בחבלות הסגולות אשר עיטרו את ידיה.
לפחות שום עצם לא נשברה לה.
פעם אחת כשהייתה קטנה, הוא הכה בה בחוזק, וידה נשברה.
זה היה מזמן.
אולי אני אברח מהבית?
אנוס על נפשי?
זה עדיף.
הכל עדיף מאשר להשאר בבית.
הרוח נשבה.
הטיפות פסקו.
היא נאנחה.
היא נעצה את מבטה בלבנה,
שנותרה מעליה.
היא לא הייתה לבנה באמת.
היא הייתה אפרורית.
עננן שט בשמיים והסתיר את אור הלבנה.
היא פסעה בשביל, כשאינה יודעת לאן רגליה יובילו אותה,
שאור הלבנה המעומעם צופה בה.

חשבתי על זה במהלך הלילה,
לא יודעת איך...
<נעמה>


Lady luckSnowHere To Loveme-***שאריות של החייםThe Cheshire CatLiliתמר גלעד
Lady luck
27/08/2014 17:13
קודם כל זה כתוב נפלא ואת יודעת? זה סיפורן של מאות נערות בארץ.
כשעבדתי במקומון בתחילת הדרך שלי קיבלתי שיחת טלפון, זה היה מספר חסוי.

בקו השני הייתה נערה, אני יודעת שזה יישמע בלתי הגיוני, אבל רק מכמה מילים בודדות היא הייתה נשמעת חבולה בכל המקומות שתיארת..

אמרתי לה שאני מוכנה לעזור, אסייע בכל דרך אפשרית! היא בהתחלה הסכימה, אחרי שהזכרתי ברוב טעותי או תעוזת ליבי שיש מקומות לנערות שעוזרים להן, היא התחילה לסגת, אחרי כמה שניות היא השתתקה והשיחה נותקה, חיכיתי לשיחה שלה למשך שבוע וחצי, עשיתי בירורים, מי היא?! מאיפה היא? מה סיפרה? ומה לא..

לא שמעתי ממנה יותר.
כל כך מקווה שהיא בסדר..

החזרת אותי למקומות רחוקים.
תודה לך נעמה הנעימה!
Zippers
27/08/2014 18:53
תודה רבה על המחמאות,
אני מקווה בכל ליבי שאותה נערה בסדר, את בן אדם מדהים...
<נעמה>
Snow
27/08/2014 17:50
הי נעמונת ^^
כן, זאת *אני מעדיפה לשמור על השם בדוי בבלוג החדש*
זאת שהמחשב שלה דפוק אז יש לה חמישה בלוגים בערך O-O
המחשב שלי תוקן, אבל הוא עדיין לא מצליח להכנס לבלוגים הקודמים, אז אני אשאר עם השם הזה...
נ.ב - למה שי כמעט ולא כותבת?
את ממש נחמדה, אבל אני מתגעגעת אליה :(
Zippers
27/08/2014 18:56
אוי לעזאזל, כמה בלוגים עוד יהיו לך?! ;)
כל פעם שתפתחי בלוג חדש, תבואי אלי כדי שאני אדע אחרי מי לעקוב...
בעיקרון כשהבלוג מתנתק, יש בצד סיסמה ואימייל, ככה שתוכלי להכנס כל פעם מחדש...
ואני לא יודעת למה שי לא כותבת ותתפלאי לשמוע גם אותי זה מעצבן...
נ.ב. באיזה שם חיבה אני יכולה לקרוא לך?
<נעמונת> ;)
Snow
27/08/2014 21:39
שנחה לשמוע שאת אוהבת את הכינוי החדש ;)
(גאווה, גאווה XD)
אני מתגעגעת אליה... למה היא לא כותבת ???
אני יודעת, אבל המחשב שלי פשוט אומר שהדף לא זמין, ואז סוגר את כל החלוניות...
אל תדאגי, אני תמיד אכנס אלייך ראשונה 3333>
בנוגע לכינוי שלי:
לא יודעת...
תמיד קראו לי שלגייה, כי באופן קצת קריפי אני נראית בול כמוה..
(מכאן שם הבלוג)
אבל בעקרון, מה שיוצא לך טבעי ;)
Zippers
27/08/2014 21:48
היא אמרה לי שהמחשב שלה עושה לה בעיות, ולא היו לה רעיונות לכתיבה, אל תדאגי, היא עוד תכתוב, אני אתפל בה מועאעאעאעא!!!
סתם סתם :)
שלגייה? טוב, אם זה מה שאת רוצה אז אין בעיה...
אני בעד שמך האמיתי, יש לך שם יפה...
ייאי, אני שמחה לדעת שאת תכנסי אלי ראשונה!
<נעמונת>
Snow
28/08/2014 09:36
כל אחד והטעם שלו...
אני די שונאת את השם שלי.
גם אני אתנפל עליה!
מועאעאעא!
את יכולה לקרוא לי גם קלבושית אם את רוצה...
לא ממש אכפת לי :)
ובנוגע לזה שאני אכנס אלייך ראשונה:
זה מגיע לך :)
-קלבושית-
Zippers
28/08/2014 11:29
ייאי!
מצאנו לך שם!
קלבושיתתתת
<נעמה>
Snow
28/08/2014 12:30
יאי! ^^
-קלבושית-
Here To Love
27/08/2014 18:11
מדהים
Zippers
27/08/2014 18:56
תודה רבה לך!
<נעמה>
תמר גלעד
28/08/2014 10:31
הפוסט ממש יפה
Zippers
28/08/2014 11:28
תודה לך :)
<נעמה>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.