עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

התקפת שיעמום

17/08/2014 20:05
Zippers
ברגע זה ממש, אני חוויתי "התקפת שיעמום".
ההרגשה הזאת שאין לך כוח לכלום,
אתה רוצה להעיף את כולם מעלך לעזאזל,
אתה ריק מבפנים,
ורוצה להרוג מישהו.
אתה עייף,
אבל אם תלך למיטה אין מצב שתירדם.
אתה נואש למשהו שיעסיק אותך.
אתה לא חושב על כלום,
חוץ מזה שמשעמם לך.
אתה חייב לעשות משהו עם עצמך,
אבל אתה לא יודע מה.
גופך כבד, ואתה מרגיש שהיום הזה נמתך כמו מסטיק.
לא נגמר.
שכבתי על הספה, בלי לעשות כלום.
והסתכלתי על אבא שלי מכסח את הדשא.

תעשי שיעורי בית לחופש.
אין לי כוח.
תיפגשי עם חברות.
לא רוצה.
תציירי!
אין חשק.
כל היו ראיתי אנימות במחשב, עד שאמא שלי העיפה אותו ממני...
באסה.
ואז... הגעתי לספה!
ייאי.
טוב נו, עדיף ספה מאשר הרצפה.
ואם אתם שואלים, היו התקפי שיעמום אחרים ששכבתי על הרצפה,
אחרי הכל, היא קרירה...
ועד שהייתי נדבקת אליה לא היה לי כוח לקום.
ועכשיו אני סוף סוף כאן, כותבת על החיים המרתקים שלי...
איזה חופש ריקני.
לא עשיתי בו כלום.
טוב... מחר זה יום חדש!
אין לי תוכניות למחר...
יופי לי.

<נעמה>
MaskedCatPureBlack
Hilaly
17/08/2014 20:26
חוויתי בדיוק אותן דבר... בדיוק. לגמרי. מילה במילה.
זה פשוט הזוי.
Zippers
17/08/2014 20:30
מוזר לא לחוות את זה ;)
אני בטוחה שכל אחד חווה את זה במהלך חייו...
<נעמה>
נועה קסטלו
17/08/2014 22:34
בן אדם כל כך מעניין אבל מרגיש ריקני בסופו של יום כשהוא עומד להניח את הראש על הכר.
מוכר לי, הרבה אנשים מדהימים מרגישים את זה, גם בזמן ואחרי הלימודים זה חוזר מדי פעם ודופק על חלון הראש.
באמת שחבל שאין לי את המייל שלך!
מי שסיפרתי לך עליה נתנה לי המון רעיונות כנ'ל אחד שישפיע על רבים וטובים, אין כמו סופסוף להגשים את עצמך, מי לא היה רוצה בגיל שלך? להיות מן ילדת פלא כזו, אח'כ? זה כבר מעט מאוחר..
אולי תפתחי אחד רק לזמן הקרוב? אם תרצי כמובן.

נ.ב. אהבתי מאד את הפוסט הזה! (משוחדת לגבייך אבל את כותבת מלא בקסם)
די תמשיכי!
Zippers
18/08/2014 13:45
היי נועה, תודה לך.
התגובות שלך מרגשות אותי.
באמת...
גם לי חבל שאיני יכולה לתת לך את האימייל שלי...
מצטערת... כמו שעניתי בפוסט הקודם, הורי לא מרשים לי...
אם יש לך הצעות בשבילי, אשמח אם תכתבי אותם כאן, בתגובות.
תודה רבה לך, מכל הלב... <נעמה>
MaskedCat
18/08/2014 12:07
אותו דבר לגביי, אני משועממת כל החופש מאז שהקייטנה נגמרה ;-;
Zippers
18/08/2014 13:47
כן, הסדנת יצירה בהחלט הצילה אותי...
רק חבל שהיא נגמרה :(
שמחה שאת מבינה אותי, למרות שאני לא מאחלת לאף אחד שירגיש ככה...
<נעמה>
נועה קסטלו
18/08/2014 22:07
אם יכלתי לכתוב כאן..
הקטע שזה די מיוחד ולמרות שהנערים כאן מקסימים ומקסימות אני לא רוצה שייקחו לנו את הרעיון הזה כי הוא די ייחודי לדעתי.

יתכן שיש אפשרות נוספת לפרטיות כאן? אני לא מכירה את בלוגר ודי חדשה.

כל הכבוד להורים שלך ששומרים עלייך ככה!
Zippers
18/08/2014 22:16
אממ... לצערי לא נראה לי שיש כאן אפשרות לדבר בפרטיות...
מצטערת... תודה על הכל :)
<נעמה>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.