עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

אם למישהו היה אכפת...

16/08/2014 14:42
Zippers
אם למישהו מלמעלה היה אכפת ממנו,
אז לא היו מלחמות.
אם היינו חשובים לאל כלשהו,
אנשים לא היו חולים.
לא היה דבר כזה פחד,
או כאב.
עוני.
רעב.
סמים.
סבל.
היינו יכולים לדעת בוודאות שיש גן עדן.
אבל לאף אחד לא אכפת.
ואנחנו כאן,
מחכים לנס...
אבל, זה טוב.
שלאף אחד לא אכפת.
כי ככה, אני חושבת...
אני מעריכה יותר את החיים שלי.

זאת נקודת המבט שלי.
אתם יכולים להתנגד.
זה בסדר שלא כל אחד חושב ככה.
שלכל אחד יש דעה שונה.
אפילו אני לא לגמרי חושבת ככה.
האמת, שאני כבר לא יודעת מה אני חושבת...
<נעמה>
Suzan
Hilaly
16/08/2014 14:51
אין לי מילים.
Zippers
16/08/2014 15:04
תודה לך :)
<נעמה>
Hilaly
16/08/2014 15:10
אין בעד מה :)
16/08/2014 17:09
אל הוא לא בהכרח המושיע הרחום שלנו. לא חשבת פעם על כל ההזדמנויות שניתנו לך, כל הבחירות שעשית? מי נותן לך אותם? אלוהים. אלוהים יוצר וסולל עבטרנו אפשרויות בחירה ודרכים, ואנחנו עוברים את הדרכים שהוא הכין לנו, בוחרים לאיזה נתיבים ללכת. ככה שאם יש מלחמה, התחלנו ללכת בנתיב מסוים שהוא הכין לנו, שיכולנו לא. ולפעמים אין ברירה, ויש אפשרות אחת בלבד, נתיב אחד, כדי להגיע לפיצול דרכים רחב ידיים ומלא אפשרויות.
אלוהים יוצר ומכין, אבל לא הוא עובר את הדרכים שהוא מכין, אלא אנחנו. אנחנו עוברים אותן ומגיע לנו קרדיט, אבל באותה מידה מגיע לנו קרדיט על המלחמות והרע. גם אם הבחירות שלנו לא לגמרי מודעות, אלה הבחירות שלנו.
Zippers
16/08/2014 17:44
פעם באמת אמרו לי משפט חכם: "אלוהים בעצם נותן לנו אפשריות, את זכות הבחירה, אנחנו בעצם בחורים באיזה דרך ללכת"
את צודקת, אבל עוני וחולי לא ממש קשורים בדרכים שבחרנו בהכרך...
מישהו לא מעשן, ואכל בריא כל חייו, יכול להיות חולה. זה לא בגללו.
ומישהו אחר, פשוט נולד למשפחה ענייה. הוא לא זה שבחר את האפשרות.
את צודקת, אבל במקרים מסויימים זה פשוט לא עובד ככה.
יש מיקרים שאלוהים מחליט, ולא אנחנו...
<נעמה>
Zippers
16/08/2014 22:40
שכחתי להוסיף פרט חשוב.
מקרים מסויימים גורמים למבוי סתום.
ומבוי סתום זה בחירה של אלוהים.
אני לא מאשימה אותו, אני פשוט כותבת את מה שאני מרגישה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.