עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי
זה רק אנחנו, נעמה ושי.
אין לנו כוחות על, אנחנו לא יודעות לכשף וגם לא ערפדיות צמאות לדם.
סתם עוד שתי בנות עם דמיון פרוע שאוהבות לכתוב.
יש לנו חיים רגילים, חברים רגילים, מציאות רגילה וכיתה (לשעבר) דפוקה.
וזה די הכל... בערך :-).
חשוב לציין שדיי משעמם לנו בחיים...
אבל בכללית, אנחנו אוהבות את החיים, ואנחנו מאושרות.
אנחנו בנות 13 בערך, שכנות, ובאותו בית ספר.
קצת קשה לדמיין שתי בנות יותר שונות... טוב, אולי אנחנו קצת מגזימות, אבל אנחנו באמת שונות.
אבל אנחנו חברות ממש טובות.
אנחנו אוהבות ללכת לבריכה (ביחד) לדבר ולצחוק (ביחד) ללכת לטיולים (ביחד)...
בקיצור, אנחנו אוהבות להיות יחד!
בגלל שאנחנו עברנו לחטיבה, ואנחנו בשתי כיתות שונות, אז החלתנו שבלוג זה רעיון גאוני בשבילנו.
חברים
הילהרות.mayyanlev.0Rozולריהאלונה ✮
Winterאוהב(ת) שום!ליה123LonelyGirlLihi UnicornLady luck
Liliתיאוgirle lifei don't careThe Cheshire CatMaskedCat
see from the heartRainסופרת כוכביםTigerLilyספירTEUT
Anime_GirlBlackChamomileHere To LoveMeshiבין הצלליםSNOW
מאיה נוימןalicegirl_from_marsits just me .simcowsinעדן מאיר
mycatlife :3אני.נוםנום23שאריות של החייםלילך ציבעוניcosmicBFF
אז מי זאת נעמה?

היי,
אני נעמה.
למעשה, אני לא יודעת אם כתיבה זה "החיים" שלי, או שלא הייתי אני לולא הכתיבה, או שבלי הכתיבה לא יכולתי לחיות.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
זה נחמד להחיות מחשבות בעזרת מילים, או לתעד חוויות ודעות, אבל זה לא יותר מזה.
זה לא החיים,
זה לא אני,
זה רק חלק קטן.

טוב, אז קצת עלי?
נעמה, 14+,
מכורה לשוקולד,
אוהבת לצייר,
להתנחל מול המחשב,
להיות עם חברים,
לצחוק עם חברים,
אוהבת לצחוק בכללי,
אוהבת מאוד מאוד לחייך אבל לפעמים זה פשוט קשה מידי,
אוהבת כל סוג מוסיקה (מזרחית לא נחשב)
תקועה עמוק בגיל ההתבגרות, אז תתכוננו, כי בימי מחזור קשים אני אפרוק כאן את נשמתי, יכאבו לי הידיים מרוב הקלדות.
וביחסים סבירים+ עם המשפחה טפו טפו :)
אזז...
נעים להכיר 3>
אז מי זאת באמת שי?

"השקט שלי דיבר אלפי מילים, ולא שמעתם אף אחת."
אני שי.
קצת שונה, קצת מוזרה, שקטה לגבי חיי.
כותבת, קוראת, אולי חכמה, קצת פסיכית והרבה משוגעת...
כן, זאת אני.
Welcome.
We are all weird and life is a little weird and when we find" someone whose weirdness is compatible with ours,
We fall in mutal weirdness and call it love."

הלם

09/06/2014 20:49
Zippers

 

אני לא מאמינה!!!

חברה שלי הודיעה לי שהיאעוברת דירה למקום ממש רחוק...

וזה אומר שלא נוכל לשמור על קשר לאחר שנסיים את היסודי. כל החבורה, כל החברים שלי, כולנו נתפרק.

וגם, אם זה לא מספיק,המחנך שלי הוציא אותי מהכיתה ולקח אותי לשיחה אישית!!! הכל התחיל מדבר אחד קטנטן -שינויי מקום בכיתה.

אז בקיצור, רצו לחלק את השוחלנות בכיתה שלנו לארבע קבוצות, בכל קבוצה שש ילדים.

כל בנות החבורה שלנו שמחו, כי זה אומר שנוכל לשבת כולנו בשישיה (אומנם בלי הבנים של החבורה אבל לא נורא)

הבעיה היחידה היא שנשאר שולחן אחד פנוי.

אז התחננו למחנך שלנו שיוסיף את השולחן לקבוצה שלנו ובסופו של דבר הסכים. ואז גם הבנים יכלו לשבת! כל חבורת החנונים נהיה ביחד!

אבל ה'מקובלות' לא היו מרוצות. רק בגלל שאנחנו ה'חנונים' היינו מרוצים. צווחנו בקולי קולות וישר כולנו תפסנו את השולחנות שמקובצים יחדיו

כולנו שמחנו כי זה אומר שכל החבורה נוכל לשבת ביחד, וכך נוכל לסיים טוב את השנה.

ואז המקובלות, שבכלל לארצו את השולחן הזה, באו ואמרו שזה לא עוגן, שגם הן רוצות את השולחן הזה. הן אמרו שזאת הפליה ושצריך לעשות הגרלה.

כמובן שאני חטפתי את הג'ננה והתחלתי לצרוח עליהן וכל שאר החבורה של החנונים שתקו, השאירו אותי לבד.לרגע אני חושבת שהם פוחדים להתעמת. גם אני פעם פחדתי למרות גם שפעם אני התעמתתי בהם, אבל עכשיו אני כבר לא פוחדת, אני לא רועדת יותר והלב שלי פועם. אני מתחממת ומתחממת ומתחממת עד שקשה לעצור אותי

בסוף המחנך נשבר, ופילג את החבורה שלנו לשולחנות שונים. ובסוף השולחן הנוסף נותר באמצע, עם זוג שיושב בו.

למקובלות בכלל לא היה איכפת שהשולחן הנוסף לא היה אצלן. הן רק רצו שלא נשב יחד!, כמה חולני!!!

אני כבר לא מבינה אותן,רגע אחד הן גועליות ורגע אחרי הן חמודות.

ואז אחרי שכבר שכחנו מהעניין אחד החנונים נקרא לו בני (שם בדוי), זרק על עוד מאחד החנונים גל(שם בדוי),נייר קצת רטוב. אנחנו לפעמים עושים את זה, אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל זה ממש כיף!, כמו מן תופסת רטובה!

ואז, אחת המקובלות שנקרא לה אממממ יולי! (גם שם בדוי) פשוט הלשינה למחנך שבני זרק נייר רטוב על גל ושהוא טינף את כל הכיתה!

ובאמת שניקינו הכל:( 

כמובן שבני נשלח למשרד שלמנהלת:'(

אז אני באתי ואמרתי לחברהשלי בלחש שיולי הגועלית הלשינה על בני. כמובן שהמחנך שמע אותי והוא הוציא אותי החוצה ועשה איתי שיחה!

הוא אמר שזה לא יפה להגיד לחברות שלי שיולי היא מלשנית וגם לא עוזר לעודד את האווירה בכיתה אחרי כל הבלגנים (שהמקובלות גרמו) שקראו בתחילת השנה ושחוץ מיזה יולי לא הלשינה, היא רק דווחה על המצב

סליחה?!

והוא גם אמר שזה לא בסדר שהחלתי לריב עם הפרחות בחילוק השולחנות בגלל שהן התלוננו עליו ולא עלינו.

הוא לא ראה שהן עשו לנו דווקה???

מה הוא קיבינימט רוצה מהחיים שלי?!

בסוף גם הייתי צריכה לבקש ממנו סליחה

חוצפה!!!

לא רק שהמחנך שלי עיוור, אלה אני כבר לא מסוגלת להבין כבר אף אחד מהכיתה הדפוקה שלי!

 

בבקשה תעזרו, נעמה...

שקדGil (:לילך ציבעוניHere To Love
שקד
10/06/2014 00:20
יום יבוא ותסתכלי על זה ופשוט תצחקי כי זה סוג של חוויה.. עד אז תשתדלי לא לקחת ללב.
Zippers
10/06/2014 06:48
יש בזה משהו... :)
Gil (:
10/06/2014 12:20
אני יודעת מה את חושבת כי גם אני חשבתי ככה בסוף היסודי... אבל כשמתחילים את השנה החדשה בחטיבה הרבה דברים מישתנים. אני לא יכולה להבטיח לך כלום אבל אני יכולה להגיד לך שכשאני התחלתי את כיתה ז התחלתי עם שלוש חברות וזהו והייתי בטוחה שככה זה ישאר אבל סיימתי את כיתה ז עם חבורה ענקית שבכלל לא היסתכלתי לכיוון שלהם בהתחלה אז עדיף שתריבי עם אנשים כמה שפחות כי מי יודע אולי יום אחד הם יהיו חברים שלך
Zippers
10/06/2014 20:23
את צודקת! אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, ועוד מעט במילא גומרים את שנת הלימודים אז עדיף לריב כמה שפחות...
Here To Love
11/06/2014 19:22
מסכימה עם שקד יום יבוא ואת תצחקי על כל זה :)
Zippers
11/06/2014 21:36
כבר מחכה ליום הזה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
לפגוע

הם לא מבינים.
לא מבינים שהם פוגעים.
והם ממשיכים כאילו כלום.
ואולי הם מבינים?
אולי הם סתם רוצים להוריד את הבטחון?
אולי הם סתם נהנים להשפיל?
חצים ועוד חצים.
קללות ועוד מילים.
אולי מה שהם אומרים, זאת בעצם... האמת?
תן חיוך

אני מחייכת לאנשים שעוברים ברחוב.
ולאנשים שעשו מעשה טוב.
לנער צעיר.
או לאישה מבוגרת.
אני פשוט חיוכים לכולם מפזרת.
אני פשוט מחייכת לכולם,
כי חיוכים גורמים לעולם להיראות מושלם.
לעשיר, לעני, לדתי או חילוני,
מחייכת חיוך גם במראה לעצמי.
לאיש עצוב או שמח.
לאישה בהיריון או סתם איש קירח.
אני מחלקת לכולם חיוכים ככה סתם.
זה לא בתשלום זה פשוט בחינם.
אני לא צריכה סיבה בשביל חיוך לתת.
רק חשוב שהחיוך הזה יהיה באמת.
וכשהם מחזירים חיוך, גם אם הוא פצפון.
זה נותן הרגשה של שביעות רצון.
כוכב בשמיים

אני מאמינה,
כשמישהו חשוב מת,
הוא הופך לכוכב, כוכב בשמיים.
כי גם כשיהיה קשה וחשוך,
הוא יאיר את הליל.
וגם כשאתם חושבים שהוא עזב,
הוא תמיד יהיה מעליכם,
ויצפה בכם,
במבט מלמלה.
אלפי כוכבים

אלפי כוכבים,
מאירים בשמיים,
באורם הקלוש,
מנסים לנחם.

אלפי כוכבים,
מפוזרים בשמיים,
אבודים הם כולם,
יחד אתכם.



תצחק
אז נכשלת במבחן?
זו הזדמנות להתמודד עם כישלון.
אז מישהו עקף אותך?
יש לך יותר זמן לחשוב על מה אתה רוצה.
אז חברה שלך בגדה בך?
היא לא הייתה שווה את זה מלכתחילה.
אז היה לך יום רע?
יהיו ימים טובים יותר.
אז אתה טעית?
להבא אתה יודע את התשובה.
אני יכולה להמשיך. זו לא בעיה.
אבל זה לא חשוב.
עוד שנה, אתה תזכור את זה?
לא.
האם זה באמת כזה חשוב?
וגם אם כן- אתה באמת חושב שלא יהיו הזדמנויות אחרות?
ולכן, ידידי, תישען אחורה,
תעצום עיניים,
ותצחק.
דבש

"דבש, הכל דבש,
כל יום אני משקרת אותי מחדש.
דבש, הכל דבש,
כל היום אני מתאהבת,
שונאת אותך,
מחדש..."

(מתוך השיר "דבש, הכל דבש")

אולי ככה העולם באמת היה דבש.
ככה לא היינו משקרים כל יום מחדש.
דבש הוא מתוק, אך יש בו עקיצה.
וכאלה החיים...
מרירות מתוקה.